2020-07-29 חגי ברנר כנשיא מחוזי ת"א? קודם שיסביר את התנהלותו בפרשת משה סילמן ז"ל!

Joseph Zernik

26m · 

Shared with Public

חגי ברנר כנשיא מחוזי ת"א? קודם שיסביר את התנהלותו בפרשת משה סילמן ז"ל!

בפתח מכתבו האחרון משה סילמן ז"ל כתב: "בית המשפט המחוזי ת"א חסם אותי לקבל צדק. חגי ברנר רשם בית המשפט המחוזי ת"א, שעבר על החוק ושיבש הליכי משפט מתוך התנשאות".

עיון בתיקים של סילמן נ הביטוח הלאומי הראה שסילמן דייק בדבריו. אולם סילמן הבין רק את אפס קצה המרמה שהתנהלה עליו בבתי המשפט.

בין השאר:

* חגי ברנר, בכובעו כשופט שלום, סגר את תיק סילמן נ ביטוח לאומי בבית המשפט השלום.

* חגי ברנר, בכובעו כרשם בית המשפט המחוזי, דחה את ערעורו של משה סילמן מהחלטתו של חגי ברנר בכובעו כשופט בית המשפט השלום.

כבר בשנת 2013 הוגשה תלונה פלילית נגד חגי ברנר על מעשיו בפרשת משה סילמן ז"ל. היועמ"ש יהודה וינשטיין סגר את התלונה בהחלטה שהמעשים לא עלו לכדי עבירות פליליות.

ויש קופה של שרצים נוספים על גבו של חגי ברנר...

חגי ברנר אינו ראוי להיות שופט! בוודאי לא נשיא בית המשפט המחוזי ת"א!

2020-07-28 מה מסתירים השופטים בתיק נתניהו? גרוסקופף ידון ברע"א בעליון

מה מסתירים השופטים בתיק נתניהו? גרוסקופף ידון ברע"א בעליון
בטקס השבעת השופטים לפני שנתיים, הכריז נשיא המדינה רובי ריבלין: "הציבור שופט את השופטים. הציבור זכאי לדרוש שקיפות, הוגנות והליך נקי. בלעדי אמון הציבור אין לבית המשפט זכות קיום." אולם בתיק מ"י נ נתניהו, עקרון השקיפות לא התאים עד עתה לשופטי בית המשפט המחוזי בירושלים.  הם העדיפו להראות לציבור את הנקניקייה העשויה, אך לא את דרך עשייתה...
החיקוק וההלכה המחייבת קובעים גישה אוטומטית, אוניברסלית לעיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין. אהרן ברק ודורית ביניש הכריזו בפסיקות של בית המשפט העליון על גישת הציבור לעיון בתיקים "עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי... חוקתי-על-חוקי"... בית המשפט העליון גם חזר והכריז, שהגישה לעיון מחויבת כ"תנאי הכרחי לתקינותה של מערכת המשפט כולה ולהבטחתו של אמון הציבור בה". 
השופטים בבית המשפט המחוזי בירושלים נקטו לעומת זאת בעמדה חוקתית גמישה, ומנעו עד עתה את העיון ברוב המכריע של ההחלטות בתיק נתניהו. ההנמקה של שופטי בית המשפט המחוזי: ההחלטות שאותן הם מסתירים הן "החלטות טכניות ולא מהותיות"...
התקשורת לעומת זאת אומרת: "בתיק המדינה נגד העומד בראשה – דבר אינו "טכני"."
החלטה של השופט גרוסקופף היום קבעה מועד סופי בשבוע הבא (06 לאוגוסט) להגשת תשובות הצדדים בהליך בעליון. מעניין מי מהצדדים יהיה מעוניין בשקיפות, ומי יתנגד לה.
להחלטת השופט גרוסקופף בערעור זה תהיה השפעה מרובה על שקיפות בית המשפט המחוזי ירושלים במשפט נתניהו, וכתוצאה מכך - על אמון הציבור בהליכים במשפט נתניהו. מעבר לכך - החלטת השופט גרוסקופף עשויה להשפיע באופן נרחב בעניין החופש שנוטלים לעצמם שופטי בתי המשפט המחוזיים והשלום להסתיר החלטות ופסקי דין ב"החלטות בפתקית" בנט-המשפט.
---
עמותת Human Rights Alert NGO פועלת למימוש השקיפות במערכת המשפט. דו"ח העמותה למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018 עסק בעיקרו בפברוקים, שיבושים ומרמה במערכת החוק והמשפט. הדו"ח סוכם ע"י המועצה: "... ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב."

קראו בבלוג: https://human-rights-alert.blogspot.com/2020/07/2020-07-28.html

  

תל-אביב, 28 ביולי - החלטה של שופט העליון גרוסקופף היום בתיק רע"א 4421/20 צרניק נ מ"י, נתניהו ואלוביץ' קבעה מועד סופי להגשת תשובות הצדדים ביום 06 לאוגוסט.

בקשת רשות הערעור נובעת מהחלטת שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים בתיק מדינת ישראל נ נתניהו, שם הם מונעים את גישת הציבור לרוב המכריע של ההחלטות בתיק, שאינו חסוי.

החיקוק וההלכה המחייבת בעניין ברורים. תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003קובעת:

"כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין".

פסקה 6 לפסק דינה של הנשיאה ביניש בבג”ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ שר המשפטים (2009), (פורסם בנבו), מוסיפה ומבהירה:

"תקנה 2(ב) מרחיבה את זכות העיון של הציבור ללא כל צורך בהגשת בקשה לבית המשפט, אולם זאת רק לגבי החלטות של בית המשפט, ורק לגבי אלה שאינן אסורות לפרסום על פי דין. התקנה קובעת כך:

"2. (ב)  כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות לפרסום על פי דין." 

כלומר - אין כל צורך להגיש בקשת עיון למימוש העיון בהחלטות ופסקי דין שאינם אסורים בפרסום על פי דין… ולשופטים אין סמכות לדון בעניין כלל.

בעיצומה של "המהפכה החוקתית", אהרן ברק פסק בבג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, פ"ד נח(1) 529 (2003), שהגישה לעיון היא חלק מ"עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי... חוקתי, על-חוקי":

"פומביות הדיון היא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. היא בעלת מעמד חוקתי^-על^-חוקי (ראו: סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה וכן רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס [1]). אין דיוני סתר; הכול גלוי לעין השמש. עיקרון זה קשור בזכות הגישה לבית^-המשפט. חרף הקשיים המעשיים העשויים להתעורר הכלל הוא פומביות. החריג הוא היעדר פומביות (ראו ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד [17], בעמ' 64; ראו עוד בע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל [2], בעמ' 451-450). בעזרתו "...נשמר אמונו של הציבור ברשות השופטת..." (בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 369). עקרון יסוד זה חל על בתי^-המשפט בפעולתם (סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט)). הוא חל גם על בתי^-הדין המשמעתיים הפועלים מכוחו של חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (סעיף 41 לחוק; להלן – חוק שירות המדינה).” [הדגשה במקור – י' צ']

מספר שנים אח"כ, בפסקה 17 לפסק דין האגודה לזכויות האזרח הנ"ל, הנשיאה דורית ביניש מכריזה שוב, שהגישה לעיון היא חלק מעקרון "חוקתי, על-חוקי", ומנמקת שהגישה לעיון היא חלק בלתי נפרד מעקרון פומביות הדיון. יתרה מכך, עקרון פומביות הדיון הוא ערובה מרכזית לכשירותו וישרתו של בית המשפט ואמון הציבור בבית המשפט:

“עקרון פומביות הדיון הוא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. הוא בעל מעמד חוקתי על-חוקי בשיטתנו המשפטית, ועל חשיבותו ומרכזיותו אין חולק… בשמירתו של עקרון פומביות הדיון "טמונה, כידוע, אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך המשפטי, הן בתחום עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה, והן בתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה..." (דברי השופט מצא בע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 450 והאסמכתאות שם (1991) (להלן: עניין וילנר)). "פומביות הדיון היא מעיקרי היסוד של עשיית משפט צדק" (דברי השופט צ' ברנזון בע"א 550/75 מורלי נ' בגון, פ"ד ל(2) 309, 315-314 (1976)). דיון פומבי מהווה סימן היכר לשיטה משפטית בחברה דמוקרטית, הפותחת את שעריה ומזמינה את כלל הציבור להיחשף לפעולותיה, ללמוד אותן, להעריך אותן ולהעבירן תחת שבט הביקורת (ראו בש"פ 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.7.2005)). עקרון פומביות הדיון נועד להבטיח, כי המידע על אודות ההתרחשויות באולם בית המשפט ועל אודות פעולותיה של הרשות השופטת יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית. לפיכך, יש לראות בעקרון פומביות הדיון תנאי הכרחי לתקינותה של מערכת המשפט כולה ולהבטחתו של אמון הציבור בה, ומכאן החשיבות שיש לייחס לאופן מימושו הלכה למעשה (ראו גם בג"ץ 258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון ([פורסם בנבו], 6.2.2007), בפסקאות 7-6 לחוות דעתי (להלן: עניין גלאון).”

 אולם השופטים בבית המשפט המחוזי ירושלים מונעים את הגישה לעיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין בתיק נתניהו תוך הפגנת גמישות חוקתית מופלאה.  בהחלטה מיום 14 ביוני, 2020, שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים פירשו את גישת הציבור לעיון - כגישת הציבור לעיון רק במה שהשופטים יפרסמו:

“ככלל, על הליך משפטי, ובכלל זה ההליך המתנהל בתיק הנוכחי, חל הכלל בדבר "פומביות הדיון", המעוגן בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה,ומכוחו, רשאים המבקשים ואחרים לעיין בהחלטות בית המשפט, אשר מתפרסמות לציבור מעת לעת.”

בפועל, על פי שופטי בית המשפט המחוזי י-ם, אם השופטים כותבים את ההחלטה ב"פתקית" - אזי העיקרון החוקתי בטל ומבוטל כביכול...  כי אזי ההחלטות 'טכניות ולא מהותיות'...

“עם זאת, יש להבדיל בין החלטות מהותיות, שבעניינן קיימת חובת פרסום,לבין החלטה טכנית, שברגיל ניתנת בפתקית, ושבעניינה אין חובת פרסום.”

אין צורך להוסיף שאין לטענה זאת כל בסיס בחוק או בפסיקה. שופטי בית המשפט המחוזי ירושלים יצרו בתיק נתניהו עיקרון חוקתי חדיש ומשופר...
נשיא המדינה רובי ריבלין רואה את המצב מעט אחרת בהכרזה יוצאת דופן בטקס השבעת השופטים לפני שנתיים: "הציבור שופט את השופטים. הציבור זכאי לדרוש שקיפות, הוגנות והליך נקי. בלעדי אמון הציבור אין לבית המשפט זכות קיום."

גם התקשורת, רואה את המצב בתיק נתניהו בצורה אחרת: "לקראת הדיון השני במשפט נתניהו: בתיק המדינה נגד העומד בראשה – דבר אינו "טכני"".

לעומת זאת, יש בתקשורת גם כאלה שמצדדים בהפעלת "קונץ-פטנט" בתיק נתניהו:

אין ספק שהדרך הפשוטה ביותר להפעיל "קונץ-פטנט" בתיק נתניהו היא באמצעות "ההחלטות הטכניות"... ההחלטות "הטכניות" כביכול קובעות את אופן התנהלות המשפט, ומשקפות את קיומו או אי קיומו של הליך ראוי. לכן, אדם בר דעת לא יוכל לראות בהחלטות אלה, בפרט בתיק מסוג זה, עניין "טכני".
מעניין מה תהיינה עמדות הצדדים - הפרקליטות, נתניהו, ובני הזוג אלוביץ' - בעניין השקיפות במשפט נתניהו, כפי שיטענו בבית המשפט העליון...  מי מהם יצדד בשקיפות ההליכים בבית המשפט המחוזי ת"א, ומי מהם יעדיף את המשך הסתרת רובן של ההחלטות מהציבור.
החלטה של השופט גרוסקופף בתיק זה עלולה מצד אחד להגביל את גישת הציבור למידע אודות אופן התנהלות משפט נתניהו, בניגוד למה שנקבע בחיקוק ובהלכה המחייבת שוב ושוב ע"י נשיאי בית המשפט העליון ומותבים רחבים. מצד שני, החלטה של השופט גרוסקופף בתיק זה עשויה לממשת את השקיפות הקבועה בחוק ובהלכה המחייבת, ובנוסף - להביא לקיצה את הגמישות שנטלו לעצמם שופטי בתי המשפט המחוזיים והשלום בהסתרת החלטותיהם "בפתקיות" בתיקים במערכת נט-המשפט.

להלן החלטת השופט גרוסקופף היום בתיק רע"א 4421/20  צרניק נ מ"י, נתניהו ואח' 

2020-07-25 שופטים, סייבר וחתימות אלקטרוניות - מומחי מחשוב וסייבר ישראליים מתבקשים לחוות דעה

שופטים, סייבר וחתימות אלקטרוניות - מומחי מחשוב וסייבר ישראליים מתבקשים לחוות דעה
מומחי מחשוב וסייבר ישראליים היו מוכנים עד היום לחוות את דעתם בפרטיות ביחס לחוסר הישרה במערכת החתימות האלקטרוניות בבתי המשפט - במערכת נט-המשפט. עתה, הוזמנו מומחים למחשוב, הצפנה וסייבר לספק את חוות דעתם בפומבי בעניין פעולות הסייבר של הנהלת בתי המשפט, כולל בפרט יישום החתימות האלקטרוניות במערכת נט-המשפט. חוות הדעת מתבקשת לצורך עתירת חופש המידע התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי י-ם: עת"מ 39537-05-20 יוסף צרניק נ מנהל בתי המשפט יגאל מרזל ואח'. עניינה של העתירה הוא התנהלות הסייבר של הישויות המתכנות "הרשות השופטת" ו"Israeli Courts Authority”. לעמדת העותר, התנהלות "הרשות השופטת" ו-"Israeli Courts Authority” בכלל, ופעולות הסייבר שלהן בפרט, חסרות בסיס בחוק במקרה הטוב, ומעוררות חשש לחוסר ישרה כללי במערכת המשפט:

* “הרשות השופטת" – בשם ישות זאת מתנהלת פעילות הסייבר של הנהלת הבתי המשפט, כולל פרסום כלל החלטות בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים והשלום, ומידע חוקי ומשפטי בהיקף נרחב, לעתים מידע שקרי ומטעה. ביחס לישות זאת, הנהלת בתי המשפט ענתה תחילה בתשובה על בקשת חופש המידע, שהיא קיימת מתוקף חוק-יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט התשמ”ד-1984. אולם בתשובה מקדמית בעתירה הנ"ל, הנהלת בתי המשפט שינתה את טעמה, ועתה היא אומרת ש"הרשות השופטת" אינה קיימת כלל כ"גוף שלטוני" במדינת ישראל, והיא "כינוי" בלבד.

* "Israeli Courts Authority” - ישות זאת היא החותמת כביכול במקום השופטים על כל ההחלטות השיפוטיות במערכת נט-המשפט. בו זמנית, ישות זאת היא גם המאשרת את כל החתימות האלקטרוניות כביכול של עצמה. ביחס לישות זאת וכן ביחס לאופן יישום וניהול החתימות האלקטרוניות של השופטים, הנהלת בתי המשפט מסרבת לספק את המידע המבוקש עד היום, בין אם בתשובת חופש המידע ובין אם בתשובה לעתירה בבית המשפט.

חוסר הישרה בכתבי בית דין, הנובע מהמצב הקיים מודגם בבקשה במסמכים מפוברקים מפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, ומתיק רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת. 
עזרת המומחים מתבקשת, שכן עניינים אלה קשורים היום בטבורם לטכנולוגיות מחשוב, הצפנה וסייבר. לכן, יש חשש ש"אדם מן היישוב" וגם משפטנים יתקשו להתמודד עם הנושא כראוי.

לדעת העותר, ראוי שחוות הדעת של ידידי בית המשפט תכלול גם התייחסות לשאלה הבאה:

האם על סמך המידע שסופק בתשובות המשיבים בעתירה זו, יוכל "אדם מן היישוב”, שיקבל המצאה של צו, החלטה, או פסק-דין ממערכת נט-המשפט, להבחין בצורה ברורה וחד משמעית בין כתב בית דין חתום כדין, תקף ובר-אכיפה, לבין מסמך שהוא "טיוטה" חסרת תוקף בלבד?

---

עמותת Human Rights Alert NGO פועלת למימוש השקיפות בבתי המשפט. דו"ח העמותה למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018 עסק בעיקרו בפברוקים, שיבושים, מרמה והונאות במערכת החוק והמשפט. הדו"ח סוכם ע"י המועצה: "... ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב."

קראו בבלוג: https://human-rights-alert.blogspot.com/2020/07/2020-07-25.html

  

להלן ההזמנה שנשלחה היום למומחי מחשוב, הצפנה וסייבר

25 ליולי, 2020

לכבוד מומחי מחשוב, הצפנה וסייבר בישראל:

דורון אופק, יובל אלוביץ’ - אוניברסיטת בן-גוריון, אלי ביהם – הטכניון, מיכאל בן אור – האוניברסיטה העברית, יצחק בן ישראל – אוניברסיטת תל-אביב, דני דולב – האוניברסיטה העברית, דני הנדלר – אוניברסיטת ב"ג, אסא כשר – אוניברסיטת ת"א, יהודה לינדל – אוניברסיטת בר-אילן, בני פנקס – אוניברסיטת בר-אילן, עדי שמיר – מכון וייצמן, אמנון שעשוע – האוניברסיטה העברית, אהוד שפירא – מכון וייצמן

בדוא"ל

הנידון: שופטים, סייבר וחתימות אלקטרוניות - בקשה להצטרפותכם כידידי בית המשפט בעתירה נגד מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל

מומחים נכבדים,

אנו כותבים לכם מתוך תקווה שכיחידים או כקבוצה, תבקשו להצטרף כידידי בית המשפט ולחוות את דעתכם בעתירת חופש המידע התלויה ועומדת בבית המשפט המחוזי י-ם: עת"מ 39537-05-20 יוסף צרניק נ מנהל בתי המשפט יגאל מרזל ואח'. עניינה של העתירה הוא התנהלות הסייבר של הישויות המתכנות "הרשות השופטת" ו"Israeli Courts Authority”, יישום חוק חתימה אלקטרונית התשס"א-2001 והחתימות האלקטרוניות כביכול של השופטים במערכת ניהול התיקים האלקטרוניים בבתי המשפט – נט-המשפט.

מצורפים הכתבים שהוגשו בעתירה עד היום, כולל בקשת חופש המידע והתשובות עליה, שהם הבסיס לעתירה.

לעמדת העותר, התנהלות "הרשות השופטת" ו-"Israeli Courts Authority” בכלל, ופעולות הסייבר שלהן בפרט, חסרות בסיס בחוק במקרה הטוב, ומעוררות חשש לחוסר ישרה כללי במערכת המשפט:

• “הרשות השופטת" – בשם ישות זאת מתנהלת פעילות הסייבר של הנהלת הבתי המשפט, כולל פרסום כלל החלטות בית המשפט העליון ובתי המשפט המחוזיים והשלום, ומידע חוקי ומשפטי בהיקף נרחב, לעתים מידע שקרי ומטעה. ביחס לישות זאת, הנהלת בתי המשפט ענתה תחילה בתשובה על בקשת חופש המידע, שהיא קיימת מתוקף חוק-יסוד: השפיטה וחוק בתי המשפט התשמ”ד-1984. אולם בתשובה מקדמית בעתירה הנ"ל, הנהלת בתי המשפט שינתה את טעמה, ועתה היא אומרת ש"הרשות השופטת" אינה קיימת כלל כ"גוף שלטוני" במדינת ישראל, והיא "כינוי" בלבד.
• "Israeli Courts Authority” - ישות זאת היא החותמת כביכול במקום השופטים על כל ההחלטות השיפוטיות במערכת נט-המשפט. בו זמנית, ישות זאת היא גם המאשרת את כל החתימות האלקטרוניות כביכול של עצמה. ביחס לישות זאת וכן ביחס לאופן יישום וניהול החתימות האלקטרוניות של השופטים, הנהלת בתי המשפט מסרבת לספק את המידע המבוקש עד היום, בין אם בתשובת חופש המידע ובין אם בתשובה לעתירה בבית המשפט.

---

תמונה. תדפיס אישור החתימה האלקטרונית של עורך דין על מסמך שהוגש אלקטרונית במערכת נט-המשפט, כפי שהוא מוצג ע"י התוכנה הייעודית של לשכת עורכי הדין: החותם מזוהה בשמו ומס' תעודת זהות (הפרטים הושחרו). המאשר הוא Personal ID – חברה הרשומה כ"גורם מאשר" על פי חוק חתימה אלקטרונית התשס"א-2001 במרשם הגורמים המאשרים במשרד המשפטים.

–--

תמונה. נתוני אישור כביכול של החתימה האלקטרונית של שופט על פסק-דין במערכת נט-המשפט, כפי שהוא מוצג ע”י התכנה הייעודית של לשכת עורכי הדין: כל החתימות של השופטים זהות. “אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...”, “הונפק עבור: Israeli Courts Authority”, “הונפק על-ידי: Israeli Courts Authority”.

---

תמונה. התרעה ביחס לחתימה האלקטרונית כביכול של שופט על פסק-דין במערכת נט-המשפט, כפי שהיא מוצגת ע"י התכנה הייעודית של לשכת עורכי הדין: “חתימת המסמך אינה תקינה.”

---

לטענת העותר, העניינים בבסיסה של עתירה זאת, הנוגעים לאותנטיקציה של כתבי בית דין בישראל ברמה המערכתית, הם בעלי חשיבות חוקתית מהמעלה הראשונה. אין למעשה תוקף לשלטון החוק וזכויות האדם, אם אין אותנטיקציה תקפה וברורה של כתבי בית דין. ראו לדוגמה סעיף IV לחוקה של ארה”ב (1787), המניח כבר אז את הבסיס לעניין האותנטיקציה של כתבי בית דין [¹].

לטענת העותר, באופן מעשי, שיבוש האותנטיקציה של כתבי בית דין במערכת נט-המשפט מערער את ישרת מערכת המשפט מיסודה, ראו לדוגמה:

• פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך (מצורפת החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל-אביב);

תמונה. פש"ר 1623/00 בנק הפועלים נ כונס הנכסים הרשמי: תדפיס מנט-המשפט של מסמך מיום 12/9/2011, שעמד במרכז פרשת “הפרוטוקולים המפוברקים”. נציב תלונות הציבור על השופטים קבע שהמסמך אינו חתום, והוא "טיוטה" חסרת תוקף בלבד. המסמך הוגש ע"י הנהלת בתי המשפט ללשכת עורכי הדין ככתב בית דין תקף ובר-אכיפה, וכבסיס לתלונה סמי פלילית נגד עו"ד רפאל ארגז. לשכת עורכי הדין ראתה תחילה במסמך .זה כתב בית דין אמתי, תקף ובר-אכיפה.

–-

• פרשת רומן זדורוב (מצורפת בקשה לעיון בתיק בית המשפט המחוזי נצרת פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב).

 

תמונות. פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב: תדפיסים מנט-המשפט של מסמכי "הכרעת דין" מיום 14/09/2010, שהם הבסיס לכל ההליכים המשפטיים בעניינו של רומן זדורוב מאז ועד היום.

גרסה א’ (מימין) נמצאה בעיון בתיק הנייר של בית המשפט העליון ע"פ 7939/10 זדורוב נ מדינת ישראל. גרסה א’ נחזית כתדפיס ממערכת נט-המשפט, והיא הוגשה כצרופה להודעת הערעור בבית המשפט העליון באוקטובר 2010. המסמך בגרסה א’ אינו מראה על פניו חתימה של אף אחד משלושת שופטי המותב – יצחק כהן, חיים גלפז, ו/או אסתר הלמן.

גרסה ב’ (משמאל) נמצאה במהלך עיון במערכת נט-המשפט במזכירות בית המשפט המחוזי נצרת בינואר 2016. על גרסה ב’ מופיעות "חתימות גרפיות" (תמונות שהועתקו והודבקו) של השופטים יצחק כהן ואסתר הלמן, אך חסרה ה"החתימה הגרפית" של השופט חיים גלפז. יתרה מזאת, שתי "החתימות הגרפיות" המופיעות על גרסה ב’ הן בצורת תשליל. ייתכן שמסמך זה נוצר באופן חריג ובלתי תקין.

שני המסמכים הנ"ל של "הכרעת הדין" מיום 14 לספטמבר, 2010 - גרסה א’ וגרסה ב’ - אינם יכולים להיחש כתבי בית דין תקפים. יתרה מכך, מתוך ההבדלים ביניהם עולה, שבמהלך השנים נערכו שינויים במסמך האלקטרוני במערכת נט-המשפט.

---

עזרתכם מתבקשת, שכן עניינים אלה קשורים היום בטבורם לטכנולוגיות מחשוב, הצפנה וסייבר. לכן, יש חשש ש"אדם מן היישוב" וגם משפטנים יתקשו להתמודד עם הנושא כראוי.

לדעת העותר, ראוי שחוות הדעת של ידידי בית המשפט תכלול התייחסות לשאלה הבאה:

האם על סמך המידע שסופק בתשובות המשיבים בעתירה זו, יוכל "אדם מן היישוב”, שיקבל המצאה של צו, החלטה, או פסק-דין ממערכת נט-המשפט, להבחין בצורה ברורה וחד משמעית בין כתב בית דין חתום כדין, תקף ובר-אכיפה, לבין מסמך שהוא "טיוטה" חסרת תוקף בלבד?

עמותת Human Rights Alert NGO פועלת למימוש השקיפות בבתי המשפט. דו"ח העמותה למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018 עסק בעיקרו בפברוקים, שיבושים, מרמה והונאות במערכת החוק והמשפט. הדו"ח סוכם ע"י המועצה: "... ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב."

בברכה,

ד"ר יוסף צרניק

‪Human Rights Alert NGO (AR 580654598‬‬‬)

מצורפים:

1. עתירת חופש המידע עת"מ 39537-05-20 יוסף צרניק נ מנהל בתי המשפט יגאל מרזל ואח': כתב העתירה מיום 18 למאי, 2020;
2. עתירת חופש המידע עת"מ 39537-05-20 יוסף צרניק נ מנהל בתי המשפט יגאל מרזל ואח': תשובה מקדמית של המשיבים מיום 13 ביולי, 2020;
3. עתירת חופש המידע עת"מ 39537-05-20 יוסף צרניק נ מנהל בתי המשפט יגאל מרזל ואח': תגובת העותר מיום 23 ביולי, 2020;
4. החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל-אביב מיום 31 למאי, 2012, בפרשת השופטת ורדה אלשייך;
5. בקשה לעיון בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב מיום 21 ביולי, 2020.

1Article IV, Section 1

Full Faith and Credit shall be given in each State to the public Acts, Records, and judicial Proceedings of every other State. And the Congress may by general Laws prescribe the Manner in which such Acts, Records and Proceedings shall be proved, and the Effect thereof.