פסקי הדין הם התוצר הסופי של המכונה השיפוטית. רישומם הכשיר והאמין הוא עניין מהותי בבתי משפט כשירים כבר מאות שנים. במדינת ישראל, בעת הזאת, לאחר התקנת מערכת התיקים האלקטרוניים, נט-המשפט, פסקי הדין נרשמים בדרכים שונות, ולעיתים מועלמים מעין הציבור. דוחות של ועדת האו"ם "לחיזוק יושרת השופטים נגד שחיתות" מציינים העלמת החלטות ופסקי דין כסממן מובהק של בתי משפט בלתי כשירים ו/או מושחתים.
הערעור הוגש לבית המשפט העליון לאחר ששופט בית המשפט המחוזי בירושלים רם וינוגרד דחה עתירת חופש המידע, שביקשה מענה על בקשת חופש המידע להנהלת בתי המשפט. הנהלת בתי המשפט סירבה למסור את המידע בטענה שאינו קיים, או לחלופין - "מטעמי אבטחה", או "שיבוש עבודת המערכת".
פסק הדין קובע שהמידע המבוקש אינו קיים כלל. אולם לעתירה, וכן לערעור, צורפה מכתב מאגף ביקורת בהנהלת בתי המשפט, בעניין אותה בקשת חופש המידע עצמה, שמסר את עיקרי המידע המבוקש. המכתב נשלח למבקשת המידע מיוזמת אגף ביקורת עצמו, בתשובה על פנייה מלשכת שר המשפטים. פסק הדין אינו מתייחס כלל לסתירה שבין תשובת חופש המידע של הנהלת בתי המשפט וה"תשובה" של אגף ביקורת בהנהלת בתי המשפט באותו עניין עצמו. הערעור טוען שמכתב אגף הביקורת סותר את טענת הנהלת בתי המשפט מיני ובי.
הערעור טוען עוד כי היה על בית המשפט המחוזי לבקש מהנהלת בתי המשפט את המידע המבוקש, לבחון אותו ולהורות על מסירתו בהשמטות או בשינויים, ככל שיהיה צורך בכך.
בנוסף , הערעור מציין כי פסק הדין מאזכר ומסתמך על שני פסקי דין של השופט וינוגרד עצמו, שדחו עתירה בפרשת הר שמש: בפרשת הר שמש רשות המיסים סירבה למסור את הכללים המוטמעים במערכת המידע של רשות המיסים באשר לחישוב חבות המס של הנישומה. אולם בפרשת הר שמש ביקשה העותרת את התוכנה של רשות המיסים. בעניין נט-המשפט, לא התבקשה הנהלת בתי המשפט למסור תוכנה כלשהי. בנוסף, העותרת בפרשת הר שמש ערערה על פסק דינו הראשון של השופט וינוגרד. פסק דינו של בית המשפט העליון, השופטים ד’ ברק ארז, ד’ מינץ וע’ גרוסקופף, קבע כי "התיק יושב לבית המשפט המחוזי להשלמת הדיון בתחולת החריגים, בהנחה – ומבלי שיש בכך משום הכרעה – שייקבע כי מדובר ב"מידע" לצורך החוק”. העותרת בפרשת הר שמש ערערה גם על פסק הדין השני, והערעור עדיין תלוי ועומד בבית המשפט העליון.
בעבר, חיקוק מפורש קבע בבירור ובמפורט את אופן ניהול הכתבים, הרישומים והתיקים, כולל רישום פסקי הדין של בתי המשפט בישראל [תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936], כמקובל בבתי משפט כשירים. בשנת 2004 בוטלו התקנות המנדטוריות והוחלפו בתקנות שאינן אומרות דבר בעניין [תקנות בתי המשפט (מזכירות בבתי משפט ובבתי דין לעבודה), התשס"ה-2004]. הכללים הנהוגים היום לניהול התיקים מוטמעים במערכת נט-המשפט, אולם הנהלת בתי המשפט מסרבת לגלות אותם.
שני הדוחות התקופתיים האחרונים של מועצת זכויות האדם של האו"ם על ישראל - 2013 ו-2018 - התייחסו לכשלים בניהול הכתבים בבתי המשפט של מדינת ישראל: "יושרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב" (2018).
בדפדפן: https://human-rights-alert.blogspot.com/2022/06/2022-06-06.html
2022-04-14 כיצד נרשמים פסקי דין במערכת נט-המשפט? פס"ד של השופט רם וינוגרד דחה עתירה לגילוי המידע: https://human-rights-alert.blogspot.com/2022/04/2022-04-14_16.html
החלטה ותגובת העותרת: https://human-rights-alert.blogspot.com/2022/03/2022-03-22.html
כתב העתירה: https://human-rights-alert.blogspot.com/2022/02/24-02-2022.html
תאריך חתימה: 06.06.2022
בבית המשפט העליון עע"מ 3763/22
בשבתו כבית משפט לערעורים מנהליים
ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר 580654598)
מרח' המעפילים 23, תל אביב; המען לדואר: ת"ד 33407, תל-אביב
ע"י ד"ר יוסף צרניק, חבר ועד העמותה
דוא"ל: <joseph.zernik@hra-ngo.org>; פקס: 077-3179186
המערערת
- נ ג ד -
1. מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל
2. הנהלת בתי המשפט
3. הממונה על פי חוק חופש המידע בהב"ה שרון סבן-ספראי
מרחוב כנפי נשרים 22, גבעת שאול, ירושלים 9546436
כולם ע"י פרקליטות המדינה (אזרחי)
דוא"ל:
המשיבים
תאריך ההחלטה עליה עותרים: פסק דינו של כב’ השופט רם וינוגרד מיום 14.04.2022 בעת"מ 56030-02-22 ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר) נ’ מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל ואח’.
מועד המצאת ההחלטה עליה מערערים: 14.04.2022.
תאריך אחרון להגשת הערעור: 06.06.2022, תקנות 33(א) ו-44 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין) התשס"א-2000.
המותב המוסמך לדון בעתירה: בית המשפט העליון.
סעיף החיקוק המסמיך את המותב הנ"ל לדון בערעור דנן: סעיף 11 לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000.
סכום האגרה: 3,061 ש"ח לפי פרט 27 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007.
סכום הערובה: 15,000 ש"ח לפי פרט 23 לתוספת השלישית (תקנה 135) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"א-2020. בקשה להפחתת סכום הערובה הוגשה עם הגשת כתב הערעור.
האם קיים הליך נוסף בבית משפט או בבית דין, בקשר למסכת עובדתית דומה, שהתובע הוא צד לו או היה צד לו? כן. פירוט: 1. עת”מ 33861-02-20 צרניק נ’ מרזל (תיק סגור), 2. עת"מ 39537-05-20 צרניק נ' מרזל (תיק סגור), 3. עת"מ 11963-09-21 צרניק נ' מרזל (תיק סגור).
כתב ערעור
א. תמצית הערעור
מוגש בזאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14.04.2022 בעת"מ 56030-02-22 ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר) נ’ מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל ואח’, בו נדחתה עתירה על פי חוק חופש המידע, תשנ"ח-1998 [להלן - “פסק הדין", “העתירה" ו“החוק”], שביקשה מידע אודות הכללים המוטמעים במערכת נט-המשפט באשר לחתימתם, רישומם והצגתם של פסקי דין במערכת. המשיבים סירבו לספק את המידע המבוקש מהטעמים שהמידע אינו קיים בנהלים ולפיכך אין מדובר ב"מידע", וכן מטעמים של "אבטחת מידע", ו”מסירת המידע תוביל בוודאות קרובה לשיבוש עבודת מערכת נט המשפט”. טענות אלה חסרות בסיס. בין השאר, כיוון שאגף ביקורת פנים של הנהלת בתי המשפט מסר את עיקרי המידע המבוקש למערערת, מיוזמתו הוא, כמענה לפניית לשכת שר המשפטים בעניין אותה בקשת חופש המידע עצמה, עוד טרם תשובת חופש המידע של המשיבים. בית המשפט קמא סירב להתייחס לעובדות אלה. בית המשפט קמא מצא את טענות המערערת בדבר הזכויות והאינטרסים הציבוריים שבמסירת המידע – ביניהן, שהמידע המבוקש מטבעו היה אמור להיות מפורסם כתקנות בתי המשפט, והוא נדרש בכדי לאפשר ביקורת ציבורית עניינית ויעילה על בתי המשפט - כטענות שאין מקומן בעתירת חופש המידע. בית המשפט קמא לא דן, לא שקל ולא פסק בעניין איזון הזכויות והאינטרסים, וכן בעניין סבירותה ומידתיותה של החלטת המשיבים. בית המשפט קמא אזכר והסתמך על פסקי דינו בעת"מ 2663-05-19 הר שמש מושב שיתופי בע"מ נ' הממונה על חוק חופש המידע ברשות המיסים [להלן – "פרשת הר שמש”], שאינם רלוונטיים לעניין העתירה, ואף מעלים קשיים משל עצמם. בית המשפט הנכבד מתבקש לקבל לידיו את כל המידע המבוקש ולעיין בו, ולאחר בדיקה ע”י בית המשפט להורות על מסירתו למערערת תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים, או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו.
English Summary
Appeal is filed herein, originating in the April 14, 2022 judgment of the Jerusalem District Court in Administrative Petition 56030-02-22 Human Rights Alert NGO v Director of Administration of Courts Judge Yigal Mersel et al, wherein petition pursuant to the Freedom of Information Act, 1998 was denied. The petition sought information, pertaining to rules that were embedded in Net-HaMishpat (case management and public access system of the courts) regarding signing, entry and display of judgments in the system. Respondents refused to provide the requested information, alleging that the information did not exist as “Work Procedures”, and therefore did not constitute “Information”, and for reasons of “Information Security” and “providing the information would lead in high likelihood to undermining the operation of Net-HaMishpat system”. Such claims were groundless. Inter alia, the Internal Audit Department of the Administration of Courts, of its own volition, provided Appellant the core information in response to inquiry by the Bureau of the Minister of Justice, regarding the very same FOIA request, prior to Respondents’ FOIA response. The trial court refused to address such facts. The trial court found Appellant claims, pertaining to rights and public interests for providing the information – e.g., that the requested information by its nature was supposed to be published as Regulations of the Courts, and was necessary for effective public scrutiny of the courts – as claims that do not belong in a FOIA petition. The trial court failed to address, review and rule regarding balancing such rights and interests, neither did it review the reasonableness and proportionality of Respondents’ decision. The trial court referenced and relied on its own judgments in Administrative Petition 2663-05-19 Har Shemesh Cooperative LTD v FOIA Officer of the Tax Authority, which were irrelevant to instant matter, and raised difficulties of their own. The Hon Court is requested to obtain all the requested information, inspect it, and following such examination by the Court, order Respondents to provide it to Appellant with the appropriate deletions, changes, or conditions pertaining to its delivery and use.
ב. הסעד שהתבקש ולא ניתן בפסק הדין שעליו מערערים
בית המשפט הנכבד מתבקש לקבל לידיו את כל המידע המבוקש ולעיין בו, ולאחר בדיקה ע”י בית המשפט להורות על מסירתו למערערת תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים, או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו.
ג. עיקרי פסק הדין שעליו מערערים
פסקה 3 לפסק הדין (מצ”ב – נספח 1) אומרת: “לא ניתן להורות על מסירת מידע שאינו נמצא בידי הרשות, ודי בכך לצורך ביסוס המסקנה לפיה דין העתירה להידחות".
פסקה 3 לפסק הדין אף אומרת: “מעבר לנדרש, וככל שהמידע הנוגע לדרך ביצוע החתימות האלקטרוניות ביקש לחשוף את מאפייניה הטכניים-מחשוביים של מערכת נט המשפט – הרי שאין מקום להורות על מסירתו מכוח בקשה המיוסדת על הוראות חוק חופש המידע. מסירת מידע טכני הנוגע לאופן פעולתה של מערכת ממוחשבת דוגמת מערכת נט המשפט אינו מידע שיש למסור הן משיקולים של אבטחת מידע והן מהטעם שקוד המערכת אינו בגדר "מידע" שעל הרשות לחשוף".
פסקה 3 לפסק הדין מאזכרת ומסתמכת: “ראו גם פסקי-דיני בעת"מ 2663-05-19 הר שמש מושב שיתופי בע"מ נ’ הממונה על חופש המידע ברשות המסים, מיום 5.9.19 ומיום 29.11.19”.
פסקה 4 לפסק הדין אומרת: “לעותרת טענות בנוגע לדרך בה מונגשים פסקי-דין של הערכאות השונות לציבור הרחב. אלא שמקומן של טענות אלה אינו במסגרת עתירה המושתת על הוראות חוק חופש המידע”.
ד. סיכום הטענות ונימוקי ההתנגדות לפסק הדין
המידע המבוקש הוא מידע בסיסי באשר לכשירותו של בית משפט שבכתובים [Court of Record], מידע שמטבעו אמור להיות מידע פומבי – הכללים הנהוגים בבתי המשפט לניהול הכתבים, הרישומים והתיקים לאחר התקנת מערכת נט-המשפט
המערערת היא עמותה בתחום זכויות האדם, העוסקת בביקורת מערכות מידע ממשלתיות, בפרט מערכות מידע של מערכת החוק והמשפט, מתוך מטרה להרחיב את שקיפות מערכת המשפט. בקשת חופש המידע (מצ”ב – נספח 2) והעתירה (מצ”ב – נספח 5) בעניין זה הוגשו בעקבות אופן הרישום החריג והכשל בחתימתו כדין של פסק הדין במותב של שלושה בע"פ 8934-02-19 משה דן נ’ פרקליטות מחוז ת”א מיסוי וכלכלה (פורסם בנבו, 06.09.2020) [להלן – "פרשת משה דן"], וביטולו בפסק דינו של בית המשפט העליון ברע"פ 8589/20 משה דן נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 11.11.2021).
בקשת חופש המידע והעתירה ביקשו את המידע שלהלן -- כללים המוטמעים במערכת נט-המשפט באשר לניהול הכתבים, הרישומים והתיקים:
(1) מהו האופן בו אמור פסק דין של בית המשפט המחוזי להירשם במערכת נט-המשפט, ומי הוא/היא האחראי/ת לרישום התקין והמהימן של פסקי דין של בית המשפט המחוזי במערכת נט-המשפט;
(2) מהו האופן בו נקבע אם פסק דין של בית המשפט המחוזי יוצג במערכת נט-המשפט לגישת הציבור, בתיקים שאינם אסורים בפרסום על פי דין;
(3) מהו האופן בו אמור להירשם במערכת נט-המשפט בתיק בית המשפט המחוזי פסק דינו של בית המשפט העליון בערעור על פסק דינו התואם של בית המשפט המחוזי;
(4) מהו האופן בו אמור להירשם במערכת נט-המשפט לגישת הציבור ביטולו של פסק דין של בית המשפט המחוזי (שהתפרסם במערכת נט המשפט – גישת הציבור) כתוצאה מערעור לבית המשפט העליון;
(5) מי הוא/היא בעל/ת הסמכות, והאופן בו הוא/היא נותן/ת הוראות לקלדן/ית, את "החתימות הגרפיות" של אילו שופטים יש להדביק על פסק הדין במותב של שלושה, וכן
(6) האופן בו מתבצעות החתימות האלקטרוניות כביכול של שלושה שופטים (אם הן מתבצעות בכלל) על פסקי דין הניתנים במותב של שלושה.
טעה בית המשפט קמא כשלא שקל כלל את המידע שמסר אגף ביקורת פנים של הנהלת בתי המשפט למערערת בעניין אותה בקשת חופש המידע עצמה, כמענה על פנייה של לשכת שר המשפטים, עוד טרם מתן תשובת המשיבים
בית המשפט קמא ואף המשיבים התעלמו לחלוטין במהלך העתירה כולה מן המענה מיום 09.01.2022 מטעם אגף ביקורת פנימית בהנהלת בתי המשפט לפנייתה של לשכת שר המשפטים בעניין אותה בקשת חופש המידע עצמה [להלן – "מענה אגף הביקורת"], (מצ"ב - נספח 3). מענה אגף הביקורת של הנהלת בתי המשפט נשלח למערערת מיוזמת אגף הביקורת, ללא כל פנייה של המערערת, בטרם מתן תשובת חופש המידע מיום 10.01.2022 מטעם המשיבים [להלן - “תשובת חופש המידע"], (מצ"ב – נספח 4), והוא סותר את תשובת חופש המידע מיני ובי.
באשר לרישום פסקי דין של בית המשפט המחוזי במערכת נט-המשפט לגישת הציבור מענה אגף הביקורת אומר: “לגבי פסק הדין שניתן בתיק הנדון ע"פ 8934-02-19 [פרשת משה דן - י"צ] שלטענתך "לא נרשם כראוי" נשיבך כי מדובר בהחלטה שניתנה במסגרת פרוטוקול (שאינו פתוח לציבור) ומשום כך אינה מופיעה כמסמך עצמאי בתיקיית פסקי דין או בתיקיית החלטות".
אכן החלטות ופסקי דין שנרשמים כפרוטוקול, אף אם לא ניתנו במהלך דיון, נסתרים בד"כ (אך לא תמיד) מעין הציבור במערכת נט-המשפט לגישת הציבור, גם אם אינם אסורים בפרסום על פי דין.
תשובת חופש המידע מטעם המשיבים ופסק דינו של בית המשפט קמא לא התייחסו לעניין זה.
באשר לרישום פסקי דין של בית המשפט העליון בתיקי בית המשפט המחוזי במערכת נט-המשפט לגישת הציבור, מענה אגף הביקורת אומר: "לגבי פסק הדין של בית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור, נשיבך כי מאחר שאינך צד לתיק, אינך יכול לצפות בו".
מתוך תשובה זאת ניתן להסיק, שפסקי הדין של בית המשפט העליון בערעורים אכן נרשמים בתיק נט-המשפט. עניין זה גם מתבקש מאליו בניהול כשיר של בית משפט שבכתובים. לעומת זאת, ככלל, פסקי הדין של בית המשפט העליון בשבתו כערכאת ערעור אינם מופיעים בתיקים התואמים של מערכת נט-המשפט לגישת הציבור. ככלל, גם אין רישום במערכת נט-המשפט לגישת הציבור במקרים בהם פסק הדין המופיע במערכת בוטל בערכאת הערעור.
פסקה 7 לתשובתם המקדמית של המשיבים מיום 10.04.2022 (נספח 7), אומרת לעומת זאת: "לא קיימות הוראות כתובות כלשהן, משום שבית המשפט העליון אינו עובד על מערכת נט המשפט". תשובה זו נחזית כתשובה לא רלוונטית. פסק דינו של בית המשפט קמא לא התייחס לעניין זה.
באשר לביצוען כביכול של החתימות האלקטרוניות על פסקי דין במותב של שלושה בבית המשפט המחוזי מענה אגף הביקורת אומר: “בתיק שמתנהל בהרכב, ראש המותב (אב בית הדין) הוא זה שחותם על המסמכים, לרבות על פסקי הדין".
מתוך מענה זה מובן שפסקי דין במותב של שלושה נחתמים ע"י ראש המותב בלבד, ואינם נחתמים כלל ע"י שני חברי המותב האחרים. המשיבים סירבו לספק כל מידע בעניין זה, ופסק דינו של בית המשפט קמא לא התייחס לעניין זה.
מענה אגף הביקורת מראה שהמידע קיים וזמין, ושאין במסירתו כל בעיית "אבטחה" ו/או "וודאות קרובה לשיבוש את [כך - י”צ] עבודת מערכת נט-המשפט" כטענת המשיבים בפסקה 2 לתשובת חופש המידע. לפיכך, מענה אגף הביקורת מפריך מיני ובי את טענות המשיבים לאי מסירת המידע המבוקש על פי סעיף 9(א)(4) לחוק, על פי תקנות 4 ו-5 לתקנות הגנת הפרטיות (אבטחת מידע), התשע"ז-2017, וסעיף 9(ב)(1) לחוק.
כאמור בפסקאות 20-19 לכתב העתירה, הטענות הכלליות בדבר טעמי אבטחה ושיבוש עבודת מערכת נט-המשפט הפכו לתשובה חוזרת מטעם המשיבים על בקשות חופש המידע של המערערת בכל עניין הנוגע למערכת נט-המשפט. לפיכך, תשובת חופש המידע מטעם המשיבים נחזית כנעדרת שיקול דעת ספציפי למקרה הקונקרטי, הלוקה בסבירותה ומידתיותה.
מענה אגף הביקורת אינו פוטר את המשיבים ממתן תשובה כדין על בקשת חופש המידע.
טעה בית המשפט קמא בהתייחסו לטענות המערערת בעניין זכויות ואינטרסים ציבוריים – כולל בפרט ביקורת ציבורית עניינית ויעילה על בתי המשפט - כטענות שאין מקומן בעתירת חופש המידע
על הרקע החקיקתי להחלת החוק על מידע בעל אופי מנהלי בהנהלת בתי המשפט ועל חשיבותו הציבורית עמד פרופ’ סגל [זאב סגל הזכות לדעת באור חוק חופש המידע 144-141 (2000), להלן - סגל].
פסקה 4 לפסק דינו של בית המשפט קמא אומרת: “לעותרת טענות בנוגע לדרך בה מונגשים פסקי-דין של הערכאות השונות לציבור הרחב. אלא שמקומן של טענות אלה אינו במסגרת עתירה המושתת על הוראות חוק חופש המידע".
אין ניתן להתעלם ממיהות הצדדים ומשקילת הזכויות והאינטרסים בערעור דנן. עניין זה נדון בהרחבה בפסק דינה של כב’ השופטת (בדימ') ע' ארבל בהרכב מורחב של שבעה שופטים בעע"מ 3908/11 מדינת ישראל הנהלת בתי המשפט נ' עיתון דה מרקר עיתון הארץ בע"מ (פורסם בנבו, (22.09.2014) [להלן- "פרשת הנהלת בתי המשפט"].
פסקה 17 לפסק הדין בפרשת הנהלת בתי המשפט קובעת:
"הערעור שבפנינו אינו ככל הערעורים לפי חוק חופש המידע. אם עד כה עסקו הערעורים לפי חוק חופש המידע ביישום החוק על-ידי רשויות אחרות, הרי הערעור שלפנינו עניינו ביישומו על-ידי מערכת בתי המשפט, ואנו, בשר מבשרה של המערכת, נדרשים להכריע בו. בעשותנו כן מחויבים אנו, כבכל ערעור שעניינו חוק חופש המידע, להוראות החוק והוא זה שינחנו את הדרך, כשאליו יצטרפו שיקול הדעת המקצועי, המצפון ותחושת הצדק. בהכרעה מעין זו מצווים אנו, מטבע הדברים, בזהירות כפולה ומכופלת, וכבר נאמר לא אחת על-ידי הנשיא ברק כי "כשאנו יושבים לדין, אנו עומדים לדין"...".
פסקה 49 לפסק הדין בפרשת הנהלת בתי המשפט קובעת:
"דווקא בהינתן רום הכהונה השיפוטית ישנה חשיבות רבה למנגנונים המבטיחים את שקיפותם של בתי המשפט ואת הבקרה עליהם. באלה יש כדי להגביר ולחזק את אמון הציבור בבתי המשפט בכלל ובשופטים בפרט… לא ניתן שלא לתמוה על התנגדות המערערים לבקשה שהיא בבחינת תוספת, ולא מרכזית, למערך גדול ונרחב של שקיפות בבתי המשפט, אשר אך מגביר את האמון בשופטים ובמערכת בתי המשפט כולה”.
פסקה 90 לפסק הדין בפרשת הנהלת בתי המשפט קובעת:
"כאמור, ישנה חשיבות מיוחדת לאופייה ולמהותה של הרשות הציבורית שגילוי מידע אודותיה מתבקש, "ומותר להניח כי קיים יחס ישיר בין חשיבותה ומידת השפעתה של הרשות הציבורית על ענייניו של הציבור ובין עוצמת האינטרס הציבורי הקיים בחשיפת המידע הנוגע לפעולותיה ולהחלטותיה" (עניין המועצה להשכלה גבוהה, בעמ' 249). המידע המבוקש נוגע לרשות השופטת, שיקשה לחלוק על מעמדה הרם ועל כך שהיא מהרשויות המשפיעות ביותר... מן העבר השני יש בענייננו חשיבות גם לאפיונם של מבקשי המידע, אשר לדבריהם חפצים במידע לשם מילוי תפקידם העיתונאי... ברי כי ככל שעניינו במידע של המבקש משרת תכלית קונקרטית משמעותית יותר מבחינתו, עשוי הדבר להוות שיקול התומך במסירת המידע (ראו: עניין רשות החברות הממשלתיות, בפסקה 10; עניין שידורי קשת, בפסקה 10 לפסק דינו של השופט י' דנציגר)".
כאמור לעיל, המערערת היא עמותה בתחום זכויות האדם, העוסקת בניטור מערכות מידע ממשלתיות, ובפרט מערכות המידע של מערכת המשפט, ופעולתה אף תרמה למערכת:
(א) בעקבות פניית המערערת לכב’ הנשיאה א’ חיות, הוסרה בשנת 2018 התנייה שהופיעה מאז 2002 על כל כתבי ההחלטות ופסקי הדין של בית המשפט העליון: “כפוף לשינויי עריכה וניסוח". המערערת אף קיבלה מכתב תודה מלשכתה של הנשיאה בעניין זה.
(ב) פסק דינו של כב’ השופט י’ גרוסקופף ברע"א 4421-20 ד"ר יוסף צרניק נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 20.08.2020) תרם לשינויים במערכת נט-המשפט, שהביאו להצגת כלל "ההחלטות בפתקית", שאינן אסורות בפרסום על פי דין, במערכת נט-המשפט לגישת הציבור.
השימוש שעושים לאחרונה המשיבים בתשובה הסטנדרטית לבקשות חופש המידע, כפי שנעשה במקרה זה (פסקאות 20-19 לעתירה), כהנמקה לדחייה מוחלטת וגורפת של בקשות חופש המידע, מסכל את פעולתה של המבקשת.
האינטרס הציבורי בגילוי המידע מפורט בפסקאות 34-21 לכתב העתירה:
(א) הגברת שקיפות בתי המשפט – שהיא הבסיס לאמון הציבור במערכת;
(ב) קידום רישום אמין וגלוי של פסקי דין כמאפיין מרכזי לכשירותו של בית משפט שבכתובים [Court of Record];
(ג) קידום זכויות האדם – סעיף 10 להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1948) וסעיף 14 לאמנה בינלאומית בדבר זכויות אזרחיות ומדיניות, כ"א 31, 269 (נפתחה לחתימה ב-1966) – הזכות להליך ראוי ולמשפט הוגן ופומבי;
(ד) קידום של כללים ברורים ופומביים בעניין ניהול הכתבים, הרישומים והתיקים בבתי המשפט, כמקובל בתקנות בתי המשפט [Rules of Court] באומות אחרות, וכפי שהיה בתקנות המנדטורית, תקנות בתי המשפט (משרד רישום), 1936 - עד ביטולן בשנת2004 (סעיף 29-26 לעתירה), וכן
(ה) החובה לפרסם הנחיות פנימיות.
פסקאות 21-20 לפסק דינה של השופטת (כתוארה אז) א’ חיות במותב מורחב של שבעה שופטים בעע"מ 9135/03 המועצה להשכלה גבוהה נ' הוצאת עיתון הארץ, פ''ד ס(4) 217 [להלן – "פרשת המועצה להשכלה גבוהה"] קובע:
"20. ... אמור מעתה – בשל האינטרס הציבורי הכללי שעליו עמדנו לעיל הרשות אמנם רשאית לסרב למסור מידע הנוגע לדיונים פנימיים, אך עד שתעשה כן עליה לבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין, ועליה למצוא בנסיבות הספציפיות של כל מקרה נתון את נקודת האיזון בין האינטרס הציבורי שבחיסוי המידע ובין האינטרס הציבורי והפרטי, ככל שהוא קיים, בחשיפתו של המידע".
פסקה 19 ו-54 לפסק הדין בפרשת הנהלת בתי המשפט קובעת:
“19. הנושא שבפנינו מאגד תחת כנפיו זכויות ואינטרסים שונים, אלה לצד אלה, אלה כנגד אלה. אלה גם אלה ראויים לייצוג, כשמעליהם מרחפת רוחו של חוק חופש המידע ומטרתו "לסייע לקידומם של ערכים חברתיים ובהם שוויון, שלטון החוק, וכיבוד זכויות האדם, ותאפשר גם בקרה טובה יותר של הציבור על מעשי השלטון" (הצעת חוק חופש המידע, תשנ"ז-1997 ה"ח 2630. להלן: הצעת חוק חופש המידע). בענייננו ניצבת מן העבר האחד זכות הציבור לדעת ולקבל מידע על דרכי פעולתה של הרשות הציבורית – ובמקרה דנן, בתי המשפט – כמו-גם זכות הציבור לבקר את רשויות השלטון, ומן העבר האחר מעמדם, אופן ותקינות פעולתם של בתי המשפט והשופטים”.
“54. בעניין שלפנינו מתמודדים זה מול זה זכותו של הציבור למידע, שהיא כאמור זכות בעלת אופי חוקתי בהיותה נגזרת מחופש הביטוי, אל מול האינטרס הציבורי בתקינות פעולתה של הרשות השופטת, בו מקופלים גם אינטרס ההגנה על שלטון החוק והשמירה על אמון הציבור בבתי המשפט... מדובר אפוא באיזון אנכי באופיו”.
פסק דינו של בית המשפט קמא לא דן, לא שקל ולא פסק בעניין מיהות הצדדים, איזון הזכויות והאינטרסים בעניין שלפנינו
בפרשת הנהלת בתי המשפט המידע המבוקש התייחס לשופטים המסוימים, והוחלט למוסרו. בערעור דנן המידע המבוקש הוא מידע מנהלי, כללי – קל וחומר שיש למוסרו, בהגבלות הראויות.
טעה בית המשפט קמא בהסתמכו על פסקי דינו בפרשת הר שמש
בית המשפט קמא אזכר בפסק דינו את שני פסקי דינו הקודמים בעת"מ 2663-05-19 הר שמש מושב שיתופי בע"מ נ' הממונה על חוק חופש המידע ברשות המיסים (הראשון - מיום 05.09.2019, פורסם בנבו, השני - מיום 29.11.2021 – לא פורסם) [להלן - "פרשת הר שמש”] והסתמך עליהם בדחותו את העתירה. בפרשת הר שמש ביקשה העותרת לקבל את הכללים ו/או ההנחיות הפנימיות המוטמעים במערכת המידע של רשות המיסים, על פיהם חושבו והוטלו עליה עיצומים כספיים. מכאן הדמיון בין פרשת הר שמש לענייננו. אכן, פרשת הר שמש מספקת חומר השוואתי חשוב. יחד עם זאת, אין להסתמך בענייננו על פסקי דינו של בית המשפט קמא בפרשת הר שמש מהסיבות שלהלן.
פסקה 4 לפסק הדין הראשון (מיום 05.09.2019) בפרשת הר שמש אומרת:
“דין העתירה להידחות. אף אם נראה שאין מחלוקת מחלוקת כי בעת כתיבת התוכנה הוטמעו בה הנחיות פנימיות של רשות המיסים (כפי שעולה גם מבג"ץ 1637/17 הר שמש נ’ מנהל רשות המיסים, מיום 12.7.17, פסקה 3 לפסק הדין), אין בכך להפוך את התוכנה ל"מידע" כמשמעותו בחוק חופש המידע".
העותרת בפרשת הר שמש ערערה על פסק דין זה, ופסק דינם של כב’ השופטים ד’ ברק ארז, ד’ מינץ וע’ גרוסקופף בעע"מ 6782/19 הר שמש מושב שיתופי בע"מ אגש"ח נ' הממונה על חוק המידע ברשות המסים (פורסם בנבו, 24.12.2020) קובע:
"בשים לב לבקשת המדינה לאפשר לה לגבש עמדה עקרונית כוללת ביחס להגדרת "מידע" בהקשרים הרלוונטיים ולכך שיש ערך לבחינת החריגים לתחולתו של חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: החוק), אנו מורים על כך שהתיק יושב לבית המשפט המחוזי להשלמת הדיון בתחולת החריגים, בהנחה – ומבלי שיש בכך משום הכרעה – שייקבע כי מדובר ב"מידע" לצורך החוק” [קו תחתון הוסף – י"צ].
ערעור על פסק הדין השני (מיום 29.11.2021) בפרשת הר שמש תלוי ועומד בבית המשפט העליון בעע"מ65/22 אגש"ח נ' הממונה על חוק המידע ברשות המסים. יחד עם זאת יש להתייחס לעניינים הבאים.
פסקה 4 לפסק הדין השני (מיום 29.11.2021) בפרשת הר שמש אומרת:
“בשולי הפרפרזה מסר מערך הסייבר שהוא "אינו מתנגד לחשיפת נוסחאות חישוב המס שאותן מממש קוד המקור בפעולתו". על יסוד אמירה זו טען ב"כ העותרת בדיון היום כי אף שהוא מקבל את טענות המשיב בנוגע לתחולת הסייגים הקבועים בחוק חופש המידע, עדיין סבור הוא כי על המשיב להעביר לידו את האלגוריתם/הוראת הביצוע, כך שיוכל לבחון אם אכן בוצעה הטמעה נכונה של הוראות הנחיות המשיב במסגרת האלגוריתם".
ופסקה 5 לפסק הדין השני (מיום 29.11.2021) בפרשת הר שמש אומרת:
“במסגרת הבקשה שהפנתה העותרת למשיב, ביקש ב"כ העותרת במפורש לקבל את התוכנה או חלקים ממנה "בשפת התכנות הרלוונטית"… אין להידרש לבקשה בלבושה הנוכחי, בקשה שהיא במהותה שונה מזו שהביאה להגשת העתירה".
המערערת מעולם לא ביקשה בבקשת חופש המידע או בעתירה דנן לקבל את "קוד המערכת", או "תכנה". פסקאות 18-15 לתגובת המערערת מיום 22.03.2022 בעתירה (מצ"ב - נספח 6) הבהירו במפורש, שהמערערת אינה מבקשת את "קוד המערכת", או "תכנה", כהגדרתה בסעיף 1 לחוק המחשבים, התשנ"ה-1995.
זאת ועוד, אין מקום להשוות את פרשת הר שמש לעניינו, שכן בפרשת הר שמש ביקשה העותרת לקבל את האלגוריתם או נוסחאות חישוב המס של המערכת כולה, או חלקים גדולים ממנה, שכן רק כך תוכל לבחון אם אכן בוצעה הטמעה נכונה של הוראות מנהל רשות המיסים. בענייננו, המערערת מבקשת לקבל אך ורק את הכללים המוטמעים במערכת נט-המשפט בנושאים הנקודתיים המוגדרים בפסקה 7 לעיל.
קרוב לוודאי שהמידע אותו מבקשת המערערת מצוי במספר מצומצם של דפים מתוך מאפייני המערכת, מדריך למשתמש, או מספר מצומצם של צילומי מסך של המערכת. כמו כן, קרוב לוודאי שאין כל טעמי אבטחה או חשש לשיבוש פעולתה של מערכת נט-המשפט אם מידע זה יימסר לאחר בדיקתו ע”י בית המשפט ותוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים, או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו.
בית המשפט קמא התעלם מהבדלים מהותיים אלה, ובפסקה 3 לפסק דינו חזר על האמירה הגורפת: "מסירת מידע טכני הנוגע לאופן פעולתה של מערכת ממוחשבת דוגמת מערכת נט המשפט אינו מידע שיש למסור הן משיקולים של אבטחת מידע והן מהטעם שקוד המערכת אינו בגדר "מידע" שעל הרשות לחשוף. (ראו גם פסקי-דיני בעת"מ 2663-05-19 הר שמש מושב שיתופי בע"מ נ’ הממונה על חופש המידע ברשות המסים, מיום 5.9.19 ומיום 29.11.19)".
מעל ומעבר לכל האמור לעיל, שני פסקי הדין בפרשת הר שמש מספקים דוגמה מאלפת לעניינים שבבסיס בקשת חופש המידע עצמה:
(א) פסק הדין הראשון (מיום05.09.2019) – התפרסם במערכת נט-המשפט לגישת הציבור ובנבו. אולם פסק הדין השני (מיום 29.11.2021) – לא התפרסם במערכת נט-המשפט לגישת הציבור ואף לא התפרסם בנבו, אף שאינו אסור בפרסום. בכך, אופן הרישום והפרסום הבררני והשרירותי של שני פסקי הדין בפרשת הר שמש מדגים את חוסר הבהירות והעמימות ברישום פסקי דין במערכת נט-המשפט לגישת הציבור - מוקד העניין שלפנינו.
(ב) פסק הדין השני נסתר מעין הציבור כיוון שנרשם כ"פרוטוקול", למרות שלא ניתן במהלך דיון כלל. עניין זה מתברר מ"החלטה בפתקית" מיום 29.11.2022 בפרשת הר שמש, האומרת: "פסק הדין ניתן בהמשך לפרוטוקול, שלא בנוכחות הצדדים. המזכירות תשלח העתק מפסק הדין לב"כ הצדדים". מתוך ה"החלטה בפתקית" הנ"ל בפרשת הר שמש ניתן גם לשער שהשופט היושב בדין הוא שאחראי לאופן הרישום של פסקי הדין במערכת נט-המשפט לגישת הציבור, ולא פקיד מזכירות.
(ג) גם עצם קיומו של פסק דינו של בית המשפט העליון בעע"מ 6782/19 הר שמש מושב שיתופי בע"מ אגש"ח נ' הממונה על חוק המידע ברשות המסים (פורסם בנבו, 24.12.2020), ובטלותו של פסק דינו הראשון (מיום05.09.2019) של בית המשפט קמא בפרשת הר שמש, אינם נזכרים במערכת נט-המשפט לגישת הציבור. לדוגמה, בכרטיסיית "רשימת תיקים קשורים" לא צוין תיק בית המשפט העליון עע"מ 6782/19.
(ד) פרשת הר שמש ואופן הצגת המסמכים (או הסתרתם) במערכת נט-המשפט לגישת הציבור גם מדגימים את הקושי הבלתי נמנע בעתירה ודומותיה: ידיעה פרטית של השופט היושב בדין. עניין זה מפורט בפסקאות 29-27 לתגובת המערערת מיום 22.03.2022 בעתירה (נספח 6).
טעה בית המשפט קמא כשלא בחן את סבירותה ומידתיותה של החלטת המשיבים, וכשלא הורה למשיבים להגיש את המידע לבדיקה ע"י בית המשפט, מסירתו למערערת תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים, או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו.
לעניין השימוש ע"י הרשות בסעיף 9 לחוק, אומר סגל (סגל 199):
"242. ההוראה, המאפשרת לרשות ציבורית לסרב לגלות מידע, העלול לשבש את תפקודה התקין או את יכולתה לבצע את תפקידיה, פותחת שער לשיבושה של הזכות לקבלת מידע עצמה" [קו תחתון הוסף - י"צ].
התרופה לבעיה זו על פי סגל (סגל 225, 252-250) כפולה – כפי שנקבעה בסעיפים 11 ו-17 לחוק:
"275. כדברי ההסבר להצעת החוק, מטרת סעיף11 היא "להנחות את הרשות הציבורית למסור למבקש המידע את מירב המידע שניתן למסור לו". הנחיה זו של המחוקק מטילה, למעשה, על הרשות חובה משפטית שלא לסרב סירוב מוחלט לבקשה למסירת מידע, כל עוד ניתן להיענות לבקשה באופן חלקי או תוך קביעת תנאים המתחייבים לפי העניין. החובה המוטלת על הרשות היא לפעול לפי עקרון המידתיות-יחסיות”.
“297. סעיף 17(ב) קובע, כי בית המשפט יהיה רשאי, לצורך דיון בעתירה על דחיית בקשה לקבלת מידע על פי החוק, לקבל לידיו את כל המידע המבוקש ולעיין בו…".
“299. סעיף 17(ד), המפקיד בידי בית המשפט "מונה עוצמה" להכרעה בין הזכות לקבל מידע ציבורי לבין זכויות אחרות נוגדות-מידע, הוא ליבו של החוק. נוסח הסעיף נותן בידי בית המשפט המחוזי, ובנסיבות מסוימות גם בידי בית המשפט העליון, כר נרחב לפרשנות שיפוטית…" [קו תחתון הוסף – י”צ].
"301. … סעיף 17(ד) קורא, כניסוחו, לבית המשפט להמיר את שיקול דעת הרשות הציבורית בשיקול דעתו שלו, ככל שייראה בעיניו. הביקורת השיפוטית כאן פותחת שער לדיון מחדש (de novo) בהחלטת הרשות הציבורית בעניין מידע. זאת, מבלי לייחס, אף בנקודת המוצא של הדיון, משקל מיוחד לעמדת הרשות הציבורית…".
לעניין שיקולי הסבירות והמידתיות, פסקה 22 לפסק דינה של כב’ השופטת (כתוארה אז) א’ חיות בפרשת המועצה להשכלה גבוהה קובעת:
"כדי שהחלטה לסרב למסירת מידע מכוח סעיפים 8 ו-9 לחוק תעמוד במבחן הסבירות, על הרשות לאתר ולבחון את מכלול השיקולים הצריכים לעניין ולאזן ביניהם, בין היתר בהסתייעות בכלי העזר שהועמדו לרשותה לצורך כך בסעיפים 10 ו-11 לחוק חופש המידע".
באשר לביקורת השיפוטית על החלטת הרשות שלא למסור מידע, פסקה 23 לפסק דינה של השופטת א’ חיות בפרשת המועצה להשכלה גבוהה קובעת:
"23. ראשית בוחן בית המשפט אם החלטת הרשות לסרב למסור מידע מכוח סעיפים 8 או 9 לחוק מקיימת את אמות המידה הנדרשות על פי המשפט המינהלי, דהיינו אם ההליך שבמסגרתו נתקבלה היה תקין והוגן ואם ההחלטה סבירה ומידתית בנסיבות העניין. אך גם אם צלחה החלטת הסירוב משוכה ראשונה זו, עדיין מסורה לבית המשפט על פי סעיף 17(ד) לחוק חופש המידע סמכות יוצאת דופן החורגת מגדר הביקורת השיפוטית המקובלת על מעשי הרשות".
בית המשפט קמא קיבל ללא כל דיון לגופו של עניין את טיעוני המשיבים בפסקה 8 לתשובתם המקדמית (החלקית) מיום 11.04.2022 (נספח 7):
“8. למען הסר ספק יובהר בנוסף, ביחס לחלק בהחלטה המתייחס לאי-מסירת מסמכי אפיון של מערכת נט-המשפט, כי דחיית הבקשה נוגעת גם לתצלומי מסך ומדריך למשתמש, זאת כאמור מפאת ודאות קרובה לשיבוש את [כך - י”צ] עבודת מערכת נט-המשפט בהיבט אבטחת מידע.”
פסקה 31 לפסק דינו של השופט א’ ריבלין בעע"מ 6013/04 מדינת ישראל - משרד התחבורה נ' חברת החדשות הישראלית בע"מ (פורסם בנבו, 02/01/06) קובעת:
"אין לקבוע חובת גילוי כללית בלתי-מבוקרת, אך גם אין לקבוע, בשום פנים, חיסיון גורף. על המערערת לשקול תמיד גילוי מלא או חלקי של המידע, ועליה הנטל להראות כי מניעת העיון, בכל מקרה ומקרה, מוצדקת היא. ככל שאינטרס הציבור במידע בולט יותר, כך נדרשת המערערת להעמיד נימוק משכנע יותר לחיסויו. מקום בו הדבר אפשרי, על הרשות לסמן ב"עפרון כחול" את החלקים שלא ניתן לגלותם, ולפרסם את היתר. אמצעים חשובים בהקשר זה, שיש לשקלם, הם פרסום תמצית ממצה והשמטת שמות”.
כמו כן ראו דיון נרחב בהשמטות ועריכת שינויים במסמכים הנמסרים על ידי הרשות, כמענה לסייגים שבסעיף 9 לחוק, בפסק דינו של כב’ המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר בעע"מ 1417/19 התנועה לחופש המידע נ' משרד ראש הממשלה (פורסם בנבו, 11.07.2021), ובפסק דינו של כב’ השופט י’ עמית בעע"מ 6863/18 קובי סניץ נ' משרד המשפטים (07.10.2019).
בית המשפט קמא לא קיבל לידיו את המידע המבוקש, לא עיין בו, ולא דן באפשרות של מסירתו למערערת תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים, או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו.
ה. סיכום
לפיכך, מכל הטעמים לעיל, בית המשפט הנכבד מתבקש לקבל לידיו את כל המידע המבוקש ולעיין בו, ולאחר בדיקה ע”י בית המשפט להורות על מסירתו למערערת תוך השמטת פרטים, תוך עריכת שינויים, או תוך התניית תנאים בדבר דרך קבלת המידע והשימוש בו.
תל-אביב, 6 ביוני, 2022 _______________
ד"ר יוסף צרניק, חבר ועד העמותה
מייצג ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר)
תוכן העניינים - נספחים
מס' | שם הנספח | עמ' |
1 | פסק דינו של כב’ השופט רם וינוגרד מיום 14.04.2022 בעת"מ 56030-02-22 ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר) נ’ מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל ואח’ | 14 |
2 | בקשת חופש המידע של המערערת מיום 16.11.2021 | 18 |
3 | מענה מטעם אגף ביקורת פנים בהנהלת בתי המשפט מיום 09.01.2022 | 25 |
4 | תשובה מטעם המשיבים מיום 10.01.2022 על בקשת חופש המידע | 27 |
5 | כתב העתירה מיום 24.02.2022 בעת"מ 56030-02-22 ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר) נ’ מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל ואח’ | 30 |
6 | תגובת העותרת מיום 22.03.2022 בעת"מ 56030-02-22 ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר) נ’ מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל ואח’ | 115 |
7 | תגובה מקדמית (חלקית) של המשיבים מיום 11.04.2022 בעת"מ 56030-02-22 ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר) נ’ מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל ואח’ | 216 |
No comments:
Post a Comment