מה מסתירים השופטים בתיק נתניהו ומדוע? פרק ט: תוספת נופך שקרי מבית מנהל בתי המשפט, השופט יגאל מרזל
שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים מונעים את גישת הציבור לעיון ברובן המכריע של ההחלטות במשפט מדינת ישראל נ נתניהו, שלא כדין. בשיאה של "המהפכה החוקתית", הוכרזה הגישה לעיון "עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי", "חוקתי, על-חוקי". אולם הן שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים והן הנאשמים במשפט מדינת ישראל נ נתניהו (אך לא הפרקליטות) מעדיפים להראות לציבור את הנקניקייה העשויה, אך לא את דרך עשייתה... מסך שחור בבית המשפט המחוזי ירושלים במשפט נתניהו עלול לערער את אמון הציבור בבתי המשפט בכלל, ובמשפט נתניהו בפרט. הרי עמית סגל, שופרו של הנאשם מס' 1, בנימין נתניהו, קורא כבר חודשים לביצוע "קונץ-פטנט" במשפט נתניהו. אין ספק שקל יותר לבצע "קונץ-פטנט" מאחורי מסך שחור...
תגובת הנאשם ארנון מוזס בערעור בעליון בעניין הגישה לעיון בהחלטות בית המשפט המחוזי, הוסיפה לעניין נופך שקרי מבית מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל: מוזס הוסיף ראיה כביכול, שהיא פרסום תקשורת שקרי במכופל: א) הפרסום חסר תוקף ומופרך מיסודו, שכן הוא התפרסם בשם "הרשות השופטת". השופט מרזל עצמו הודה בבית המשפט המחוזי י-ם [עת"מ 39537-05-20 צרניק נ מרזל]: “אין בישראל גוף שלטוני ששמו "הרשות השופטת"". ב) הפרסום כולל שקר ילדותי, הטוען שאין ניתן לאפשר את העיון ב"החלטות בפתקית" כי הן מודבקות על פני כתבי הבקשות... מבחינה מחשובית אין בעיה כלל להעביר את "ההחלטות בפתקית" בנפרד מכתבי הבקשות. במשך שנים העבירו את "ההחלטות בפתקית" בנפרד מכתבי הבקשות בשירות ONLINE CHAT של הנהלת בתי המשפט עצמה...
פנייה נשלחה לשופט יגאל מרזל, המבקשת ממנו לחדול מהנוהג הפסול של פרסומים כוזבים תחת השם הבדיוני "הרשות השופטת".
---
דו"ח Human Rights Alert NGO למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018 עסק בעיקרו בפברוקים, מרמה והונאות במערכת החוק והמשפט. הדו"ח סוכם ע"י המועצה: "... ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב."
דו"ח Human Rights Alert NGO למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018 עסק בעיקרו בפברוקים, מרמה והונאות במערכת החוק והמשפט. הדו"ח סוכם ע"י המועצה: "... ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב."
ביניש גם הבהירה מהי תכלית הגישה לעיון - "כי המידע על אודות ההתרחשויות באולם בית המשפט ועל אודות פעולותיה של הרשות השופטת יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית. לפיכך, יש לראות בעקרון פומביות הדיון תנאי הכרחי לתקינותה של מערכת המשפט כולה ולהבטחתו של אמון הציבור בה, ומכאן החשיבות שיש לייחס לאופן מימושו הלכה למעשה".
באשר להחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין, החיקוק ברור לחלוטין - הגישה לעיון היא אוניברסלית ואוטומטית. תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים),התשס"ג-2003 קובעת:
"כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין".
ביניש גם הבהירה מעבר לכל צל של ספק מהי ההלכה המחייבת:
"תקנה 2(ב) מרחיבה את זכות העיון של הציבור ללא כל צורך בהגשת בקשה לבית המשפט, אולם זאת רק לגבי החלטות של בית המשפט, ורק לגבי אלה שאינן אסורות לפרסום על פי דין.” [קו תחתון הוסף – י' צ']
החוק הבינלאומי בזכויות האדם, גם הוא ברור: סעיף י’ להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם(1948), אומר:
"כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו.”
עברו 3-2 עשורים, ו"המהפכה החוקתית", הליך ראוי, משפט הוגן ופומבי אינם חביבים עוד על השופטים, או חביבים עליהם באופן בררני... בתיק מדינת ישראל נ נתניהו שופטי בית המשפט המחוזי בירושלים מסתירים מהציבור החלטות, שאינן אסורות בפרסום על פי דין, אך על פי דעתם הן "טכניות ולא מהותיות". בשלב הנוכחי, מדובר בכ-75% מההחלטות בתיק. אולם ניתן לשער, שכשנגיע לשלב ההוכחות, כמעט 100% מההחלטות יהיו "טכניות ולא מהותיות"...ברע"א 4421/20 צרניק נ מדינת ישראל, נתניהו, אלוביץ, אלוביץ' ומוזס בבית המשפט העליון טוען המבקש, כי השופטים בבית המשפט המחוזי מעדיפים להראות לציבור את הנקניקייה העשויה, אך לא את דרך עשייתה... מסך שחור במשפט נתניהו עלול לערער את אמון הציבור בבתי המשפט בכלל, ובפרט במשפט נתניהו.
הנאשמים ללא יוצא מן הכלל עומדים לצד השופטים במקרה זה (אך לא כן הפרקליטות), ומעדיפים להסתיר מהציבור את החלטות השופטים. מעניין מדוע. לעניין זה יש לציין שכבר חודשים רבים השופר עמית סגל קורא לביצוע "קונץ-פטנט" במשפט נתניהו. מובן מאליו שקל יותר לבצע "קונץ-פטנט" מאחורי מסך שחור...
---
תגובת הנאשם ארנון מוזס, שהוגשה בערעור בבית המשפט העליון, מוסיפה נופך ייחודי. תגובתו של מוזס הוסיפה ראיות בניגוד לסדרי הדין, והיא מעוגנת במאמר תקשורת, המספק מידע שקרי מבית מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל.
המאמר מספק את המידע מבית השופט יגאל מרזל תוך שהוא מתחזה ל"הרשות השופטת". אולם בעת"מ 39537-05-20 צרניק נ מרזל בבית המשפט המחוזי בירושלים הודה מרזל, שאין "גוף שלטוני" במדינת ישראל בשם "הרשות השופטת".
המאמר גם אומר: "מדוברות הרשות השופטת נמסר בתגובה... הוא הדין אשר להחלטות הנושאות אופי טכני הניתנות על גבי כתבי הטענות, המכונות 'החלטות בפתקית' וזאת נוכח העובדה שכתבי הטענות פתוחים מכוח הדין לעיון הצדדים ובית המשפט בלבד."
זהו שקר ילדותי. כביכול אין ניתן לאפשר עיון ב"החלטות בפתקית" ללא חשיפת כתבי הטענות עליהן הן מודבקות. והרי במשך שנים שירות ONLINE CHAT של הנהלת בתי המשפט עצמה העביר את "ההחלטות בפתקית" כקבצים נפרדים, ללא כתבי הבקשות.
תמונה. "החלטה בפתקית" שהועברה ע"י שירות ONLINE CHAT של הנהלת בתי המשפט בנפרד מכתב הבקשה עליו הודבקה. מבחינה מחשובית, אין בעיה כלל לאפשר עיון ב"החלטות בפתקית" ללא חשיפת הבקשות עליהן הודבקו. לכן, טענת "הרשות השופטת" בעניין זה היא שקרית בעליל. ההחלטה במקרה זה היא מתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי נצרת. החלטה יוצאת דופן זאת ניתנה בתגובה לבקשת עיון בפקודת מאסר ו/או צו מאסר עשויים כדין, שהיו אמורים להוציא השופטים בנצרת בעקבות "גזר הדין" בספטמבר 2010. שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת מסתירים את כתבי המקור (בנייר) של כל החלטותיהם מהשנים 2009-2007. החשש הברור הוא שהם מסתירים התנהלות "בלתי ראויה" של השופטים - מעשי השופטת ורדה אלשייך - פברוק הליכי משפט וכתבי בית דין.
---
בקשה הופנתה היום למנהל בתי המשפט, השופט יגאל מרזל, לחדול מפרסומים, לעתים שקריים, תוך השימוש בישויות השלטוניות הבדיוניות - "הרשות השופטת" ו- "Israeli Courts Authority".
---בקשה הופנתה היום למנהל בתי המשפט, השופט יגאל מרזל, לחדול מפרסומים, לעתים שקריים, תוך השימוש בישויות השלטוניות הבדיוניות - "הרשות השופטת" ו- "Israeli Courts Authority".
להלן בקשה שהופנתה למנהל בתי המשפט, השופט יגאל מרזל, לחדול מהשימוש בישויות השלטוניות הבדיוניות - "הרשות השופטת" ו- "Israeli Courts Authority".
13
באוגוסט,
2020
מנהל
בתי המשפט השופט יגאל מרזל
בדוא"ל:
pniyot@court
הנידון:
בקשה
לחדול לאלתר מהשימוש המטעה בשמות "הרשות
השופטת"
ו-
“Israeli Courts Authority”
הרינו
מבקשים את תשובתך בתוך 45
יום,
על
פי חוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות
והנמקות),
התשי"ט-1958.
לכבוד
מנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל,
הרינו
פונים אליך בזאת בבקשה לחדול לאלתר מהשימוש
בשמות "הרשות
השופטת"
ו/או
“Israeli
Courts Authority”, שכן
השימוש בשמות אלה חסר בסיס בחוק,
שגוי
ומטעה את הרבים.
-
בקשת חופש המידע (269/2019) שהיגשנו להנהלת בתי המשפט, ביקשה בין השאר "העתק כל מסמך אותנטי או מראה מקום ברשומות, המתעדים את כינונה של "הרשות השופטת" ו/או “Israeli Courts Authority” כישות חוקית מסוג כלשהו במדינת ישראל”.
תשובתכם
על בקשת חופש המידע הנ"ל
(מספרכם
00687920),
השיבה
על הסעיף הנ"ל
בבקשה:
“2.
אשר
לסעיף 1
לבקשתך
הרשות השופטת מכוח חוק-יסוד:
השפיטה
וחוק בתי המשפט [נוסח
משולב]
התשמ"ד-1984.”
סעיף
10
לעתירת
חופש המידע עת"מ
(33861-02-20)
צרניק
נ מרזל טען:
"סעיף
2
לתשובת
חופש המידע אינו תשובה תקינה,
ויש
לראות בו תשובה פיקטיבית...”.
יש
לציין בהערכה,
ששינית
את טעמך בתשובתך המקדמית לעתירה הנ"ל.
סעיף
4
לתשובתך
המקדמית אומר:
“אין
בישראל גוף שלטוני ששמו "הרשות
השופטת"והשימוש
בכינוי זה בפרסומים מתייחס לבתי המשפט
ולהנהלת בתי המשפט.”
-
יחד עם זאת, ממשיכים להתנהל עמודי רשת באתרים רשמיים של מדינת ישראל, בהם מופיעה "הרשות השופטת" ברשימת "גופי ממשל" של המדינה. לדוגמה בצילומי המסך שלהלן [1] :
כמו כן, נמשך השימוש ב"הרשות השופטת" תחת סמל המדינה (לדוגמה – בדף הרשת הנ"ל), באופן המטעה את הקוראים להאמין שמדובר בגוף שלטוני אמתי, שיש לו בסיס בחוק. וכן נמשכים השימוש בשם "דוברות הרשות השופטת" והנפקת הודעות לתקשורת תחת שם זה.
-
“הרשות השופטת" גם אינה נמנעת מפרסום עמדתה כביכול בעניינים התלויים ועומדים בבתי המשפט. לדוגמה – עניין הנייד של יו"ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה [2].
-
הטעיית הציבור הנובעת מהתנהלות זו גם תועדה לאחרונה ברע"א 4421/20 צרניק נ מדינת ישראל, נתניהו, אלוביץ’, אלוביץ’ ומוזס בבית המשפט העליון. תשובתו מיום 06 לאוגוסט, 2020, של המשיב ארנון מוזס מוסיפה ראיה כביכול, שהיא כתבה תקשורתית המצטטת בהרחבה את תגובת "דוברות הרשות השופטת" כביכול בעניין הנדון בתיק הנ"ל בבית המשפט העליון (מצ”ב).
-
אשר ל-”Israeli Courts Authority” - ההטעיה הכרוכה בשימוש בשם זה חמורה עוד יותר. שכן, הישות המתקראת ”Israeli Courts Authority” מופיעה בכל החתימות האלקטרוניות כביכול על כל ההחלטות השיפוטיות בנט-המשפט – הן כגורם החותם כביכול (ולא שופט כלשהו בשמו ובסמכותו) והן כגורם המאשר כביכול את החתימה (ולא לדוגמה, גורם כלשהו המופיע במרשם "גורמים מאשרים" על פי חוק חתימה אלקטרונית, התשס"א-2001). זאת – בשעה שהתוכנה הייעודית של לשכת עורכי הדין מציינת ביחס לחתימות אלקטרוניות כביכול אלו:“אישור הבסיס של רשות האישורים אינו אמין...”.
דף
הרשת הנ"ל
ממשיך ומספק מידע "אודות
הרשות",
כאילו
הייתה גוף שלטוני אמתי,
ומונה
את "בעלי
התפקידים"
ברשות,
שהם
כביכול נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות
ומנהל בתי המשפט השופט יגאל מרזל.
יש
לראות בפרסום זה מידע שגוי ומטעה אודות
ישות שאינה "גוף
שלטוני"
במדינת
ישראל ואודות קצינים שיפוטיים בכירים
במדינת ישראל.
הדף
הנ"ל
גם מספק קישורים ל-64
דפי
רשת נוספים,
המפרטים
מידע ושירותים המסופקים כביכול ע"י
"הרשות
השופטת".
יש
לציין שעד היום לא הגבת במילה או חצי
מילה,
בין
אם בתשובת חופש המידע ובין אם בתשובה
המקדמית לעתירה הנ"ל,
בעניין
השימוש בשם ”Israeli
Courts Authority”.
לסיכום:
השימוש
בשמות "הרשות
השופטת"
ו/או-”Israeli
Courts Authority”
חסר
בסיס בחוק,
שגוי
ומטעה את הרבים,
ולפיכך
הרינו מבקשים שתחדל לאלתר מהשימוש בשמות
אלה.
בברכה,
דר'
יוסף
צרניק
ערנות
לזכויות האדם אל"מ
(ע"ר)
No comments:
Post a Comment