2020-08-08 מה מסתירים השופטים בתיק רומן זדורוב בנצרת? ערעור הוגש בעליון נגד מניעת העיון

מה מסתירים השופטים בתיק רומן זדורוב בנצרת? ערעור הוגש בעליון נגד מניעת העיון 

הכתבים שהתגלו עד היום מצביעים על כך, שהמותב בנצרת עסק בשנים 2010-2007 במעשי ורדה אלשייך - "פברוק" הליכי משפט וכתבי בית דין. ובשנים אח"כ - השופטים בנצרת מונעים בעקשנות את העיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין בניגוד לחיקוק המפורש - "כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין". התנהלותם של השופטים בנצרת גם עומדת בניגוד גמור להלכה המחייבת. בעיצומה של "המהפכה החוקתית" שופטי העליון אהרן ברק, דליה דורנר ודורית ביניש פסקו שהגישה לעיון היא "עיקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי... חוקתי, על-חוקי".
ביניש גם קבעה מהי תכלית הגישה לעיון - "עקרון פומביות הדיון נועד להבטיח, כי המידע על אודות ההתרחשויות באולם בית המשפט ועל אודות פעולותיה של הרשות השופטת יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית. לפיכך, יש לראות בעקרון פומביות הדיון תנאי הכרחי לתקינותה של מערכת המשפט כולה ולהבטחתו של אמון הציבור בה, ומכאן החשיבות שיש לייחס לאופן מימושו הלכה למעשה".
לעומת זאת, החלטות קודמות של נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם והשופטת אסתר הלמן אומרות בפירוש, שבקשות עיון שמטרתן לבחון את התנהלות בית המשפט בתיק מדינת ישראל נ רומן זדורוב ולהעביר עליה ביקורת - אינן בקשות עיון כלל, ולכן דינן להידחות.
לכן, תגובותיהם של השופטים אברהם אברהם ואסתר הלמן לבקשות עיון בכתבי החלטות, שעל פי דין כל אדם רשאי לעיין בהם, מחשידות את השופטים עוד יותר.
רע"א 5516/20 ערנות לזכויות האדם אל"מ נ רומן זדורוב ומדינת ישראל הוגשה השבוע בבית המשפט העליון נגד החלטת השופט אברהם אברהם המונעת עיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין בתיק הנייר פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב בנצרת.  תיק הנייר כולל את ההחלטות מהשנים 2009-2007. העיון בכתבים בתיק האלקטרוני משנת 2010 כבר חשף, שמעולם לא ניתנו "הכרעת דין" ו"גזר דין" עשויים כדין, רק "טיוטות" חסרות תוקף.  העיון בהחלטות בתיק הנייר יספק קרוב לוודאי ראיות נוספות, מובהקות, לאותה התנהלות. בפרט - לא נמצא עד היום בתיק מסמך כלשהו חתום ע"י חיים גלפז. לחיים גלפז גם לא היה יומן שופט כלל בשנת 2010. החשד הברור הוא שגלפז לא תפקד כשופט של ממש, אלא כ"ניצב" או "דמי" בלבד. כלומר, גם לא התקיים מותב של שלושה.
בקשת רשות הערעור מציינת שהתנהלות פסולה מסוג זה מוכרת ברחבי העולם כבר מאות שנים. במדינות השונות בארה"ב קיימים סעיפים מיוחדים בחוקי העונשין בנושא זה. לדוגמה, חוק העונשין בטקסס כולל עבירה, שהיא המצאת כתב בית דין "מפוברק" - "הדמיית הליך חוקי" - ודינה עד שנתיים מאסר. הפסיקה הפדרלית מכירה ב"הונאה של בית המשפט" - הונאה של קצין בית המשפט, כגון שופט ו/או מזכיר, "התוקפת את המכונה השיפוטית עצמה". וחוק העונשין הפדרלי כולל עבירה בשם "שלילת זכויות תחת מראית עין של מערכת המשפט" - ודינה עד מאסר עולם ומוות.
ברחבי העולם שופטים עומדים לדין ומורשעים על עבירות מרמה והפרת אמונים בגין מעשיהם בבתי המשפט - מארה"ב, דרך אנגליה ואירופה, ועד לרוסיה, איראן וסין...
גם בישראל מוכרת התנהלות מסוג זה. פרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך היא המקרה המוכר ביותר. אך בישראל לא הועמד לדין אף שופט אחד על מעשים מסוג זה בכל שנות המדינה, ומובן מאליו שלא הורשע אף שופט...
החשש הברור הוא, שהתנהלות שופטי בית המשפט המחוזי נצרת משקפת את דבריו של פרופ' מוטה קרמניצר בפרשת רומן זדורוב: “...אנו נותרים עם מערכת משפטית שמגנה בעיקר על עצמה.” ואולי מילותיו של עו"ד דייויד וינר ז"ל בבקשה למשפט חוזר בפרשת עמוס ברנס, תואמות את המצב עוד יותר: “עמדו כחומה בצורה…  להסתיר את האמת".
---
דו"ח Human Rights Alert NGO למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018 עסק בעיקרו בפברוקים, מרמה והונאות במערכת החוק והמשפט. הדו"ח סוכם ע"י המועצה בדו"ח הסופי על ישראל לשנת 2018 כך: "... ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב."
קראו בבלוג: https://human-rights-alert.blogspot.com/2020/08/2020-08-08.html

   

 

תמונות. השופטת אסתר הלמן, השופט לשעבר יצחק כהן (אב המותב, עבריין מין מורשע), והשופט חיים גלפז המנוח - חברי המותב בשנים 2010-2007. נשיא בית המשפט המחוזי נצרת השופט אברהם אברהם.

----

תמונה. החלטה של השופט אברהם אברהם על בקשה לעיון בהכרעת דין וגזר דין עשויים כדין מיום 14 לספטמבר, 2010 בתיק האלקטרוני מדינת ישראל נ רומן זדורוב: "אלה אינן בקשות לעיון כי אם חקירה שהמבקש עורך אודות תקפות פעולתה של מערכת נט-המשפט, ושאר מסכת טענות ביחס להתנהלות המותב בתיק הנ"ל. בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש..."
---

תמונה. החלטה של השופט אברהם אברהם על בקשה לעיון בפקודת מאסר ו/או צו מאסר עשויים כדין, שהוצאו ע"י השופטים בנצרת בתיק האלקטרוני בעקבות "גזר הדין" בספטמבר 2010: "המבקש אינו חדל מלהטריח את בית המשפט ולהשחית את זמנו בבקשות סרק שאין בהן דבר. אם ישוב ויגיש בקשות דומות, אשקול השתת הוצאות נגדו לטובת אוצר המדינה."
---

תמונה. החלטה של השופטת אסתר הלמן על בקשה לעיון בכתבי החלטות שאינם אסורים בפרסום על פי דין בתיק הנייר:  "בהמשך להחלטות קודמות שניתנו ע"י כב' הנשיא (מיום 25.1.16 ו-3.2.16) והואיל וגם מבקשה זו עולה כי אין מטרתה לעיין במסמכים, היא נדחית מאותם טעמים."

---

תמונה. החלטה של השופט אברהם אברהם על בקשה לעיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום בתיק הנייר בשנים 2009-2007: "המבקש הגיש בקשה לעיון בתיק. זוהי בקשה אחת מתוך אינספור בקשות שהגיש המבקש, בקשות שנדחו כולן.  בבקשה הנוכחית אין כל חידוש, ומשהיא נדחתה בעבר, אין לי כי אם לשוב ולדחותה. הבקשה רצופה, לאורכה ולרוחבה, בגיבוב של טענות, שבחלקן הגדול משמיצות ומכפישות גורמים מגורמים שונים, ובהם שופטים, פרקליטות ועוד.  הואיל וכך, ומכיוון שהדברים חוזרים על עצמם, אני מורה להעביר החלטה זו למחלקה המשפטית בהנהלת בתי המשפט, שתשקול מה יעשה עם הדברים הקשים שמעלה המבקש בבקשתו."
--- 
להלן בקשת רשות הערעור שהוגשה השבוע בבית המשפט העליון:

בבית המשפט העליון רע"א 20/

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

המבקשת: ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר 80654598)

Human Rights Alert NGO (AR 80654598)

באמצעות ד"ר יוסף צרניק, חבר ועד ומנהל המחקר בעמותה

תד 33407, תל-אביב

פקס: ; דוא"ל: 

- נ ג ד -

המשיבים: 1. רומן זדורוב

באמצעות עו"ד ירום הלוי

דוא"ל: 

2. מדינת ישראל

באמצעות עו"ד איתמר גלבפיש

דוא"ל:

בקשת רשות ערעור

מוגשת בזאת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 22 ביולי, 2020, בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי נצרת, בה נדחתה בקשת המבקשת מיום מיום 21 ליולי, 2020, לעיין בכל כתבי המקור של ההחלטות שניתנו בתיק הנייר בשנים 2009-2007, ושאינן אסורות בפרסום על פי דין.

• העתק החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם מיום 22 ביולי, 2020 בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי נצרת מצ"ב מ/1.

ואלה נימוקי הבקשה:

א) מועד הגשת הערעור

1. בקשת רשות ערעור זו מוגשת במועדה על פי "כלל הידיעה”, שכן המייצג למד על קיומה של החלטת בית המשפט המחוזי נצרת הנ"ל רק ביום 04 לאוגוסט, 2020, כאשר בדק שוב את תיק נט-המשפט מתוך כוונה להגיש בקשה למתן החלטה. עוד ביום 03 לאוגוסט, 2020, כאשר הגיש "בקשה להצטרף כ"ידיד בית המשפט" בתיק מ"ח 6881/19 רומן זדורוב נ מדינת ישראל בבית המשפט העליון, לא היה המייצג מודע לקיום ההחלטה בעניין הבקשה לעיון הנ"ל.
   לפיכך, פסקה 3 לבקשה בתיק מ"ח 6881/19 רומן זדורוב נ מדינת ישראל בבית המשפט העליון בבית המשפט העליון אומרת:

“3. הראיות לשיבוש ההליכים כנ"ל מפורטות בבקשה לעיון בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב מיום 21 ליולי, 2020 (מצ"ב נספח מ/1). עד היום לא ניתנה החלטה בבקשה זאת….” [קו תחתון הוסף – י’ צ’]

עם היוודע דבר קיום ההחלטה, מושא בקשת רשות הערעור דנן, הגיש המייצג ביום 04 לאוגוסט, 2020 "תיקון לבקשה" בתיק מ"ח 6881/19 רומן זדורוב נ מדינת ישראל בבית המשפט העליון.
"התיקון לבקשה" הסביר, שהסיבה שהמייצג לא היה מודע לקיומה של ההחלטה בבית המשפט המחוזי בנצרת היא כנראה שילוב של הגורמים יוצאי הדופן הבאים ביחס לטיפול בהחלטה הנ”ל:
א) המייצג פועל באמצעות כרטיס חכם, אולם החלטה זאת לא התקבלה בהמצאה אלקטרונית מנט-המשפט כמקובל (או בכל המצאה אחרת).
ב) החלטה זאת אינה מופיעה בכרטיסיית "בקשות לאחר סגירה", תחת הבקשה (מס’ 176) המתאימה, בניגוד לרישום הראוי.
ג) החלטה זאת נרשמה בכרטיסיית "החלטות בתיק" תחת הכיתוב, “הוראה למאשימה 2 להגיש תגובת המאשימה", כיתוב שאינו מציין את מספר הבקשה המתאימה, את בקשת העיון, או את מבקשת העיון כלל, כיתוב חסר פשר, שאומר דרשני...
ד) בתיק מ"י נ זדורוב בנצרת, כרטיסיית "תיק הנייר", בה ניתן לעקוב אחרי כלל המסמכים בתיק בסדר כרונולוגי של רישומם, אינה נגישה למייצג.

• תצהיר בעניין זה, על פי תקנה 497ג(ג2) לתקנות סדר הדין האזרחי, מצ"ב מ/2.

2. לעניין "כלל הידיעה" ראו גם החלטתה של רשמת בית המשפט העליון שרית עבדיאן מיום 16 ליוני, 2020, בתיק בש"א 6155/19 פלוני נ. פלוני [טרם פורסמה [¹]].

ב) קיצור מהלך העניינים

3. המייצג והמבקשת עוסקים בעיון בתיקים מזה שנים, כחלק ממטרתה המרכזית של העמותה (ולפני רישום העמותה – ה-NGO שפעל תחת השם התואם) - הגברת השקיפות בבתי המשפט. בקשות העיון, שהוגשו ע"י המייצג והמבקשת בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי נצרת במהלך השנים, ניתנות לחלוקה כללית לשני סוגים: א) בקשות העוסקות בעיון בכתבים אלקטרוניים שונים בתיק האלקטרוני, שלאחר הפעלת מערכת נט-המשפט בבית המשפט המחוזי נצרת - מתחילת שנת 2010, ו-ב) בקשות העוסקות בהחלטות, שאינן אסורות בפרסום (ושכבר התפרסמו), שכתבי המקור שלהן מחוזקים בתיק הנייר – מהשנים 2009-2007.
4. בנובמבר, 2019, הגיש המייצג בקשת עיון (נרשמה כבקשה מס' 170) בכתבי המקור של ההחלטות, שאינן אסורות בפרסום על פי דין, בתיק הנייר בנצרת. ביום 27 בנובמבר, 2019, ניתנה החלטה של השופטת אסתר הלמן, הדוחה את בקשת העיון, אך אומרת, “ככל שהמבקש ימקד את בקשתו ויבהיר באילו מסמכים מתיק הנייר הוא מבקש לעיין, ניתן יהיה לבחון את בקשתו שוב".

• העתק החלטתה של השופטת אסתר הלמן מיום 27 בנובמבר, 2019 בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי נצרת מצ"ב מ/3.

5. ביום 21 ליולי, 2020, הגישה לפיכך המבקשת בקשת עיון נוספת בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין (נרשמה כבקשה מס' 176) בתיק הנייר בנצרת.

• העתק בקשת העיון מיום 21 ליולי, 2020 (נרשמה כבקשה מס' 176) בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי נצרת מצ"ב מ/4.

6. למחרת, ביום 22 ביולי, 2020, ניתנה החלטתו של נשיא בית המשפט המחוזי נצרת בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב (מ/1), הדוחה את בקשת העיון. נגד החלטה זו מוגשת בקשה הערעור דנן.

ג) מניעת הגישה לעיון בהחלטות, שאינן אסורות בפרסום על פי דין – חסרת בסיס בדין ואף חסרת סמכות – התנהלות שרירותית וגחמנית, האומרת דרשני...

7. טעה בית המשפט קמא בדחותו את בקשת העיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין. אין להחלטתו זו של בית המשפט קמא בסיס בדין, והיא אף חסרת סמכות.
   תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 קובעת:

"כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין".

8. יתרה מכך, בפסקה 6 לפסק דינה של הנשיאה ביניש בבג”ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ שר המשפטים (2009), (פורסם בנבו), היא מוסיפה וקובעת:

"תקנה 2(ב) מרחיבה את זכות העיון של הציבור ללא כל צורך בהגשת בקשה לבית המשפט, אולם זאת רק לגבי החלטות של בית המשפט, ורק לגבי אלה שאינן אסורות לפרסום על פי דין.” [קו תחתון הוסף – י' צ']

כלומר - אין כל צורך להגיש בקשת עיון למימוש העיון בהחלטות ופסקי דין שאינם אסורים בפרסום על פי דין. מתוך כך גם ברור שאין לשופטים סמכות לשיקול דעת שיפוטי בעניין זה.

9. לפיכך לא היה בית המשפט קמא מוסמך למנוע את מימוש העיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין. עניין זה גם הודגש בבקשת העיון עצמה (פסקאות 2, 3, בבקשה לעיון - מ/4).
10. ההנמקה שסיפק בית המשפט קמא בהחלטתו מיום 22 ביולי, 2020, אומרת:
    “המבקש הגיש בקשה לעיון בתיק. זוהי בקשה אחת מתוך אינספור בקשות שהגיש המבקש, בקשות שנדחו כולן. בבקשה הנוכחית אין כל חידוש, ומשהיא נדחתה בעבר, אין לי כי אם לשוב ולדחותה.”
    אולם הבקשה כללה הצדקה מקיפה הרבה יותר לעיון, והיא הוגשה על פי דבריה המפורשים של השופטת אסתר הלמן בהחלטה מיום 27 בנובמבר, 2019 (פסקה 4, לעיל). עניין זה גם צוין במפורש בבקשת העיון מיום 21 ליולי, 2020 (פסקה 1 בבקשה לעיון – מ/4).

ד) מטרת העיון צוינה בפירוש - בחינת התנהלותו של בית המשפט והעברת ביקורת עליה – והיא תואמת את תכליתה של זכות העיון. מניעת הגישה לעיון מאותה סיבה עצמה – נוגדת את תכליתה של זכות העיון. מניעת הגישה לעיון בהנמקה משוללת היגיון וחסרת פשר נוגדת "עקרונות חוקתיים" והופכת את "המהפכה החוקתית" לחוכא ואטלולא.

11. ההחלטה שהיא מושא בקשת הערעור דנן אינה מפרשת את העילה לדחיית בקשת העיון, אך מציינת, שהיא דוחה את בקשת העיון כפי שנדחו בקשות קודמות לעיון. לעומת זאת, החלטות קודמות של נשיא בית המשפט המחוזי נצרת אברהם אברהם והשופטת אסתר הלמן אומרות בפירוש, שבקשות עיון שמטרתן לבחון את התנהלות בית המשפט בתיק מדינת ישראל נ רומן זדורוב ולהעביר עליה ביקורת - אינן בקשות עיון ולכן דינן להידחות.
12. החלטתה של השופטת אסתר הלמן מיום 27 לנובמבר, 2019 בבקשת העיון הקודמת (מס’ 170) (מ/3), אומרת:

"בהמשך להחלטות קודמות שניתנו על ידי כב’ הנשיא (מיום 25.1.16 ו-3.2.16) והואיל וגם מבקשה זו עולה כי אין מטרתה לעיין במסמכים, היא נדחית מאותם טעמים.” [קו תחתון הוסף – י’ צ’]

13. החלטתו של השופט אברהם אברהם מיום 25 לינואר, 2016, המאוזכרת בהחלטתה של השופטת אסתר הלמן לעיל, היא כנראה הדוגמה הבולטת ביותר של הנמקה משוללת היגיון זאת:

"המבקש שב על בקשותיו, שנושאן, לכאורה, עיון במסמכים, אלא שאלה אינן בקשות לעיון, כי אם חקירה שהמבקש עורך אודות תקפות פעולתה של מערכת נט-המשפט ושאר מסכת טענות ביחס להתנהלות המותב בתיק הנ"ל. בכגון אלה אין לבית משפט זה להידרש…" [קו תחתון הוסף – י’ צ’]

14. כלומר, השופטים אברהם והלמן מבינים היטב שמטרת העיון היא לבחון את התנהלות בית המשפט המחוזי בנצרת ולהעביר עליה ביקורת. אולם דווקא משום כך - השופטים אברהם והלמן נחושים לסכל את הגישה לעיון. לטענת המבקשת, החלטותיהם הנ"ל של השופטים אברהם והלמן אינן עולות בקנה אחד עם הדין, מהוות חריגה מסמכות, ועומדות בניגוד מוחלט לתכליתה של זכות העיון.
15. מטרת העיון במקרה שלפנינו היא להעביר ביקורת כללית ושיטתית על התנהלות בית המשפט המחוזי בנצרת בתיק מדינת ישראל נ רומן זדורוב מהסיבות המפורטות להלן. לצורך זה נדרש עיון בכל כתבי המקור של ההחלטות בתיק הנייר, שאינן אסורות בפרסום על פי דין.
    לטענת המבקשת, אין ולא הייתה מעולם לבית המשפט המחוזי בנצרת הסמכות לברור ולהחליט באלה מההחלטות, שאינן אסורות בפרסום על פי דין, מותר העיון, ובאלה מהן אסור העיון.
16. בפסקה17 לפסק דין האגודה לזכויות האזרח הנ"ל, הנשיאה דורית ביניש מכריזה, שהגישה לעיון בתיקים היא חלק מ"עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי"... "חוקתי, על-חוקי", ו"תנאי הכרחי לתקינותה של מערכת המשפט כולה ולהבטחתו של אמון הציבור בה":

“עקרון פומביות הדיון הוא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. הוא בעל מעמד חוקתי על-חוקי בשיטתנו המשפטית, ועל חשיבותו ומרכזיותו אין חולק… בשמירתו של עקרון פומביות הדיון "טמונה, כידוע, אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך המשפטי, הן בתחום עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה, והן בתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה..." (דברי השופט מצא בע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 450 והאסמכתאות שם (1991) (להלן: עניין וילנר)). "פומביות הדיון היא מעיקרי היסוד של עשיית משפט צדק" (דברי השופט צ' ברנזון בע"א550/75 מורלי נ' בגון, פ"ד ל(2) 309, 315-314 (1976)). דיון פומבי מהווה סימן היכר לשיטה משפטית בחברה דמוקרטית, הפותחת את שעריה ומזמינה את כלל הציבור להיחשף לפעולותיה, ללמוד אותן, להעריך אותן ולהעבירן תחת שבט הביקורת (ראו בש"פ 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.7.2005)). עקרון פומביות הדיון נועד להבטיח, כי המידע על אודות ההתרחשויות באולם בית המשפט ועל אודות פעולותיה של הרשות השופטת יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית. לפיכך, יש לראות בעקרון פומביות הדיון תנאי הכרחי לתקינותה של מערכת המשפט כולה ולהבטחתו של אמון הציבור בה, ומכאן החשיבות שיש לייחס לאופן מימושו הלכה למעשה (ראו גם בג"ץ258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון ([פורסם בנבו], 6.2.2007),בפסקאות7-6 לחוות דעתי (להלן: עניין גלאון).”

17. פסק דינו של הנשיא אהרן ברק בג"ץ1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, פ"ד נח(1) 529 (2003) דן בין השאר בגישה לעיון בפרוטוקולים. בפסקה7 לפסק הדין הנ"ל, גם הנשיא ברק מכריז, שש שנים קודם לכן, שהגישה לעיון היא חלק מעקרון שהוא במעמד של נורמה חוקתית:

"פומביות הדיון היא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי.היא בעלת מעמד חוקתי-על-חוקי (ראו: סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה וכן רע"א3007/02 יצחק נ' מוזס [1]). אין דיוני סתר; הכול גלוי לעין השמש. עיקרון זה קשור בזכות הגישה לבית המשפט. חרף הקשיים המעשיים העשויים להתעורר הכלל הוא פומביות. החריג הוא היעדר פומביות (ראו ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד [17], בעמ' 64; ראו עוד בע"פ353/8 וילנר נ' מדינת ישראל [2], בעמ' 451-450). בעזרתו "...נשמר אמונו של הציבור ברשות השופטת..." (בש"פ2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 369). עקרון יסוד זה חל על בתי-המשפט בפעולתם (סעיף 6 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט)). הוא חל גם על בתי-הדין המשמעתיים הפועלים מכוחו של חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (סעיף4 לחוק;להלן – חוק שירות המדינה).” [הדגשה במקור – י' צ']

18. כלומר, הדין בישראל רואה בגישה לעיון עקרון יסוד חוקתי, שמטרתו "פתיחות, שקיפות וביקורת ציבורית" על התנהלות בתי המשפט. ולכן, הגישה לעיון היא “תנאי הכרחי לתקינותה של מערכת המשפט כולה ולהבטחתו של אמון הציבור בה”.

19. פסק הדין הנ"ל בפרשת פלונית ניתן בעיצומה של "המהפכה החוקתית" [²], והוא עוסק בין השאר בגישה לפרוטוקולים בבית דין משמעתי. על פי הדין בישראל (תקנות העיון ובג"ץ האגודה הנ"ל), הגישה לעיון בפרוטוקולים אינה כלולה בהרשאה לגישה - האוניברסלית, האוטומטית - החלה על החלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין. יחד עם זאת, בפסק הדין בפרשת פלונית הנשיא אהרן ברק (בפסקאות 14-10 לפסק דינו) והשופטת דליה דורנר (בחוות דעתה) דנים בפירוט בהתנגשות שבין העיקרון החוקתי של הגישה לעיון לבין הזכות החוקתית לפרטיות של הנאשם, באיזונים הנדרשים ובמבחנים המתאימים לבדיקת התנגשות מסוג זה. שניהם מגיעים בדרכים שונות לאותה מסקנה: העיקרון החוקתי של פומביות הדיון, ובכללו הגישה לפרוטוקולים, גוברים במקרה שלפניהם על הזכות החוקתית לפרטיות.

20. לעומת זאת, במקרה שלפנינו, שופטי בית המשפט המחוזי בנצרת לא הציגו ואינם מציגים כל התנגשות עם זכות חוקתית ו/או עקרון חוקתי ו/או אינטרס ציבורי כלשהם (או אפילו נורמה חוקית כלשהי, שאינה חוקתית) כעילה להחלטותיהם. זאת – בשעה שהחלטותיהם פוגעות לטענת המבקשת בעקרון החוקתי של פומביות הדיון, בחיקוק המפורש ובהלכה המחייבת בעניין ההרשאה לגישה - האוניברסלית והאוטומטית - החלה על החלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין.
21. לפיכך, החלטותיהם של השופטת המחוזית ונשיא בית המשפט המחוזי בנצרת נחזות גם כהתעלמות חסרת פשר מעקרונות חוקתיים, מהחיקוק המפורש ומההלכה המחייבת. יתרה מזאת – התנהלות זאת של בית המשפט קמא עלולה לטענת המבקשת לערער את אמון הציבור בתקפותה של "המהפכה החוקתית" בכלל, בתפקידם של השופטים במדינת ישראל בהגנה על זכויות האדם ויסודות המשטר הדמוקרטי, ובפרט - בהתנהלותו של בית המשפט המחוזי נצרת בתיק מדינת ישראל נ רומן זדורוב...
22. התפיסה ביחס לעקרון גישת הציבור לעיון בתיקים, המתבטאת בפסקי הדין הנ"ל של הנשיאים ברק וביניש, אינה חידוש ישראלי מקורי. זוהי התפיסה המקובלת ברחבי העולם הנאור כבר מאות שנים. החוק הבינלאומי כולל את פומביות הדיון וגישת הציבור לעיון בכתבי בית דין כחלק מזכויות האדם. סעיף י’ להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1948), אומר:

"כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו.”

לפיכך, על פי זכויות האדם בחוק הבינלאומי, זכות העיון, בין ע"י צד בהליכים ובין ע"י הציבור, היא בעיקרה זכות פרטית – אינדיבידואלית – של הנאשם או הנתבע בהליך משפטי. תכליתה להבטיח לנתבע ו/או לנאשם משפט הוגן ושוויון בפני החוק.
22. גם הדין בארה"ב רואה בגישה לעיון זכות חוקתית. שם, זכות זאת כוללת לא רק את ההחלטות השיפוטיות, אלא את כל הכתבים בתיק, שאינם אסורים בפרסום על פי דין. בפסקה 10 לפסק דין בעל חשיבות היסטורית של בית המשפט העליון של ארה"ב בפרשת קלטות הנשיא ניקסון - Nixon v. Warner Communications, Inc., 435 U.S. 589, 1978 - השופט לואיס פאוול [Justice Lewis F. Powell Jr] אומר:

“It is clear that the courts of this country recognize a general right to inspect and copy public records and documents, [Footnote 7] including judicial records and documents. [Footnote 8] In contrast to the English practice, see, e.g., Browne v. Cumming, 10 B. & C. 70, 109 Eng.Rep. 377 (K.B. 1829), American decisions generally do not condition enforcement of this right on a proprietary interest in the document or upon a need for it as evidence in a lawsuit. The interest necessary to support the issuance of a writ compelling access has been found, for example, in the citizen's desire to keep a watchful eye on the workings of public agencies, see, e.g., State ex rel. Colscott v. King, 154 Ind. 621, 621-627, 57 N.E. 535, 536-538 (1900); State ex rel. Ferry v. Williams, 41 N.J.L. 332, 336-339 (1879), and in a newspaper publisher's intention to publish information concerning the operation of government, see, e.g., State ex rel. Youmans v. Owens, 28 Wis.2d 672, 677, 137 N.W.2d 470, 472 (1965), modified on other grounds, 28 Wis.2d 685a, 139 N.W.2d 241 (1966)…”

כלומר, על פי הדין בארה"ב, זכות העיון היא זכות המוכרת עוד כחלק מהחוק המקובל, והיא מעוגנת "ברצונו של האזרח לשמור עין פקוחה על עבודתם של הרשויות הציבוריות". "הרשויות הציבוריות" לעניין זה כוללות כמובן את בתי המשפט עצמם.
מעבר לכך, בית המשפט העליון של ארה"ב דן בפסקאות 28-23 לפסק הדין הנ"ל בעיגונה של זכות זאת במגילת הזכויות [Bill of Rights]: בתיקון הראשון לחוקה – חופש העיתונות, ובתיקון השישי לחוקה – הזכות למשפט פומבי. כלומר, על פי הדין בארה"ב הזכות לעיין ולהעתיק החלטות שיפוטיות היא לא רק זכות אינדיבידואלית של הנאשם או הנתבע, אלא גם זכות קבוצתית של הציבור כולו.

ה) הכתבים והרישומים שהתגלו עד היום בתיק פ"ח 502/07 מ"י נ רומן זדורוב מעלים חששות חמורים לעיוות הדין. החלטותיהם של השופטים בבית המשפט קמא, המונעות את הגישה לעיון בכתבי המקור של ההחלטות בתיק הנייר, מעצימות חששות אלה.

24. החששות לעיוות הדין ולשיבוש ההליכים מפורטות בבקשה לעיון בתיק פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב מיום 21 ליולי, 2020 (מצ"ב מ/4). רק סיכום הראיות מובא להלן.
25. אין בנמצא בתיק האלקטרוני בנט-המשפט כתבי הכרעת דין ו/או גזר דין עשויים כדין משנת 2010 (סעיפים 14-12 לבקשת העיון, מ/4): המסמכים המוצגים בבקשת העיון מראים גרסאות שונות של כתבי "הכרעת דין" ו"גזר דין" מיום 14 לספטמבר, 2010. לטענת המבקשת אף אחד מהם אינו יכול להיחשב ככתב בית דין תקף ובר-אכיפה. הפגם הבולט בכל המסמכים הוא היעדר כל חתימה של השופט חיים גלפז על כתב בית דין כלשהו שהתגלה בתיק בנצרת עד היום. יצירתם ושמירתם של פסקי דין עשויים כדין מוכר כבר מאות שנים כתנאי הכרחי להתנהלותו של בית משפט כשיר שבכתובים [competent Court of Record].
26. לפיכך, יש לראות בכתבי "הכרעת הדין" ו"גזר הדין" מיום 14 לספטמבר, 2010, “טיוטות" בלבד, שאינן כתבי בית דין תקפים ובני אכיפה (וראו פסקאות 43-38, להלן).
27. אין בנמצא בתיק האלקטרוני רישום של “הכרעת הדין" ו"גזר הדין" מיום 14 לספטמבר, 2010, בכרטיסיית "פסקי דין" בנט-המשפט (סעיפים 17-15 לבקשת העיון, מ/4): רישום ראוי, אמין של פסקי הדין הוא תנאי הכרחי להתנהלות בית משפט כשיר. “ספר פסקי הדין" נחשב "ספר יסוד" של כל בית משפט כשיר, וניהולו כדין – תנאי הכרחי להתנהלותו של בית משפט שבכתובים [competent Court of Record]. בדיקת הנתונים בתיק בית המשפט המחוזי נצרת במערכת נט-המשפט - גישת הציבור מראה שהכרעת הדין וגזר הדין מיום 14 לספטמבר, 2010, אינם מופיעים כלל בכרטיסיית "פסקי דין". לעומת זאת, פסק הדין המשלים משנת 2014 נרשם בכרטיסיית "פסקי דין", אולם תחת הרישום המשובש - "הוראה לבא כוח הנאשמים להגיש ייפוי כוח".
28. אין בנמצא יומן דיונים לשופט חיים גלפז לשנת 2010 (סעיפים 19-18 לבקשת העיון, מ/4): נתוני היומנים בית המשפט המחוזי נצרת, כפי שהם מופיעים במערכת נט-המשפט מראים:
    א) יומן בית המשפט הוא עמום במקרה הטוב – אינו מספק את מספרי התיקים ושמות הצדדים, אלא רק נתונים כלליים לגבי סך כל מספר הדיונים לסוגיהם לכל שופט באותו יום.
    ב) כרטיסיית מועדי דיון ביחס לתיק עצמו - אכן מראה את רישום הדיון ביום 14 לספטמבר, 2010.
    ג) יומן בית המשפט – דיונים לשופט ליום דיונים - השופט יצחק כהן – אכן מראה את רישום תיק רומן זדורוב כדיון היחידי של השופט יצחק כהן משעה 9:00 ועד שעה 10:30.
    ד) יומן בית המשפט – דיונים לשופט ליום דיונים - השופטת אסתר הלמן – מראה רישום של שבעה (7) תיקים שונים בין השעה 9:00 לשעה 10:00, ובכללם תיק רומן זדורוב, וכולם רשומים "התקיים".
    ה) יומן בית המשפט – דיונים לשופט ליום דיונים - השופט חיים גלפז (שהיה אז שופט עמית) – אינו קיים כלל.
29. יומן בית המשפט גם הוא מוכר כ"ספר יסוד", המגדיר את היקף פעולתו החוקית והמוסמכת של כל בית משפט כשיר שבכתובים [competent Court of Record]. יומני בתי המשפט הם מכשיר יסוד במניעת ניהול הליכים למראית עין. בית משפט בו נתוני היומנים הם עמומים, דו-משמעיים, ו/או חסרי תוקף ייחשב לבית משפט בלתי כשיר בעליל.
30. יתרה מזאת, הממצאים ביחס למסמכים הקיימים כ"הכרעת הדין" ו"גזר הדין", בצירוף הממצאים מיומן בית המשפט מעלים חשש, שהשופט חיים גלפז לא תפקד בפועל כשופט שישב בדין בהליכים בבית המשפט המחוזי נצרת בשנים 2010-2007 (סעיף 20 לבקשת העיון, מ/4). כלומר, החשש הוא שהשופט חיים גלפז הופיע כ"ניצב" בלבד. לפיכך, החשש הוא שלא התקיים בפועל בהליכים בשנת 2010 מותב של שלושה כנדרש בסעיף 37(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984.
31. השופטים בנצרת – נשיא בית המשפט המחוזי אברהם אברהם והשופטת אסתר הלמן מונעים במשך שנים את הגישה לעיון בכתבי המקור של ההחלטות בתיק הנייר פ"ח 502/07 מדינת ישראל נ רומן זדורוב, מהשנים 2009-2007, שאינן אסורות בפרסום. העיון בכתבים אלה יספק קרוב לוודאי ראיות חותכות לחשש האמור לעיל, ביחס להתנהלותו של השופט חיים גלפז בהליכים בנצרת בשנים 2007-2010, ולאי קיום מותב של שלושה.
32. יתרה מזאת, השופטים אברהם אברהם ואסתר הלמן מונעים את העיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין בהנמקה, שלטענת המבקשת היא חסרת בסיס בדין ומשוללת היגיון - שהעיון מבוקש במטרה להעביר ביקורת על התנהלות השופטים ולכן הבקשות לעיון אינן בקשות לעיון (סעיפים 11-1 לבקשת העיון, מ/4).
33. לפיכך, לטענת המבקשת, יש לראות את התנהלות השופטים אברהם אברהם ואסתר הלמן במניעת הגישה לעיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין כחלק מהממצאים, המעלים חשש, שהשופטים בנצרת עוסקים בהעלמת הראיות להתנהלות בלתי ראויה בשנים 2010-2007 בתיק פ"ח מדינת ישראל נ רומן זדורוב. בפרט - ביחס לאי מתן החלטות חתומות כדין ע”י השופט חיים גלפז, ואי קיום מותב של שלושה במשפט מדינת ישראל נ רומן זדורוב.
34. חשש זה דומה בעיקרו למה שכתב פרופ’ מוטה קרמניצר ביחס להתנהלות מערכת המשפט בכללה בפרשת רומן זדורוב [³]:

“...אנו נותרים עם מערכת משפטית שמגנה בעיקר על עצמה.”

ייתכן שגם מילותיו של עו"ד דייויד וינר ז"ל בבקשה למשפט חוזר בפרשת עמוס ברנס, תואמות את החשש ביחס להתנהלות השופטים בנצרת בפרשת רומן זדורוב [⁴]:

“עמדו כחומה בצורה… ... להסתיר את האמת".

ו) חשש לניהול הליכים למראית עין - “הדמיית הליך חוקי" – ו"שלילת זכויות תחת מראית עין של מערכת המשפט"

35. כלל הממצאים שתוארו לעיל מעוררים את החשש, שבשנים 2010-2007 התנהלו בתיק מדינת ישראל נ רומן זדורוב הליכי משפט למראית עין. התנהלות מסוג זה מוכרת ברחבי העולם כתופעה פסולה המתבצעת בבתי המשפט, ועיקרה בניהול הליכי משפט כביכול, תוך הנפקת מסמכים חסרי תוקף, מתוך כוונה שייחזו ע"י אחרים כהליכי משפט תקפים וככתבי בית דין תקפים ובני אכיפה. בדיוק מסיבה זאת נקבעו בחוקי המדינות השונות דרכים מדויקות לאותנטיקציה של כתבי בית דין, לרישום המסמכים ולניהול התיקים, ונקבעה זכות העיון בתיקי בתי המשפט.
36. בחוקי המדינות השונות בארה"ב יש למעשים מסוג זה שמות שונים. לדוגמה, בחוק העונשין של טקסס, מעשים מסוג זה נקראים "הדמיה של הליך חוקי" [Simulating Legal Process] [⁵]. עיקרה: המצאה או פרסום של מסמך חסר תוקף מתוך כוונה שהנמען יקבל את סמכותו של המסמך ככתב בית דין תקף ובר אכיפה. עונשה השל עבירה זאת הוא עד שנתיים מאסר.
37. בפסיקה הפדרלית בארה"ב מעשים מסוג זה נקראים "הונאה של בית המשפט" [Fraud Upon the Court]. אין הכוונה למרמה כגון עדות שקר, או הגשת מסמכים מזויפים או מרמתיים ע"י הצדדים, אלא למרמה של קצין בית המשפט, כגון שופט/רשם/מזכיר, שתוקפת את "המכונה השיפוטית" עצמה [⁶].
38. קוד העונשין הפדרלי בארה"ב גם כולל סעיפים מיוחדים, הקובעים עבירות ועונשים חמורים למי שעוסק ב"שלילת זכויות תחת מראית עין של מערכת המשפט": העונשים הקבועים בחוק על פשעים אלה הם עד מאסר עולם ומוות [⁷]!
39. למיטב ידיעתה של המבקשת, לא הכירו עד היום המחוקק ו/או בתי המשפט במדינת ישראל באופן ישיר ומפורש בתופעה של ניהול הליכי משפט למראית עין. ולמותר להוסיף – התנהלות מסוג זה מעולם לא נידונה ולא נענשה על פי הדין הפלילי במדינת ישראל. יחד עם זאת, גם במדינת ישראל התגלו מעשים מסוג זה בבתי המשפט.
40. הדוגמה הבולטת של ניהול הליכים למראית עין בתיקים האלקטרוניים, שלאחר הפעלת מערכת נט-המשפט, תועדה בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך בתיק פש"ר 1623/00 בנק הפועלים בע"מ נ כונס הנכסים הרשמי בבית המשפט המחוזי תל-אביב [⁸].
    פרשה זאת מתועדת בפירוט רב בהחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים 88/12/מחוזי תל-אביב מיום 31 למאי, 2012. פסקה 2 להחלטת הנציב קובעת: “פרוטוקול הדיון, חמש החלטות ופסק הדין, מצויים כולם במסמך אחד של בית המשפט שכותרתו "פרוטוקול" וכך כונה בתלונות ובבירורן".
    גם פרשה זאת התאפיינה בהימצאותם של שני מסמכים שהם כביכול כתבי בית דין - גרסה א’ וגרסה ב’ של אותו "פרוטוקול" דיון בבית המשפט. הפרשה נחשפה, והיא מוכרת בציבור, כיוון שבגרסה ב’ של מסמך ה"פרוטוקול" נערכו שינויים בעשרות מקומות, שכללו "תוספות שהוכנסו גם לפיהם של הצדדים לדיון". גרסה ב’ של ה"פרוטוקול" שימשה כבסיס לתלונה סמי-פלילית נגד עו”ד ארגז, שהגישה הנהלת בתי המשפט ללשכת עורכי הדין על פי הוראתה של השופטת ורדה אלשייך. בתלונה זו הואשם עו"ד ארגז ש"ניסה לסכל את תפקידו של בית המשפט בעשיית דין צדק".
    לאחר שהפרשה התפוצצה, הגישה לשכת עורכי הדין תלונה נגד השופטת ורדה אלשייך לנציב תלונות הציבור על השופטים. החלטת הנציב 88/12/מחוזי תל-אביב מיום 31 למאי, 2012, אכן קבעה שהשופטת ורדה אלשייך שינתה את ה"פרוטוקול" לאחר מעשה, בצורה שנועדה להציג את עו"ד ארגז כמי שפעל שלא כהלכה.
41. אולם הנציב הגיע למסקנה נוספת, מפתיעה לא פחות: שני מסמכי ה"פרוטוקול" - הן גרסה א’ והן גרסה ב’ - לא נחתמו ע”י השופטת ורדה אלשייך. לכן, קבע הנציב, ששתי הגרסאות היו "טיוטות" חסרות תוקף בלבד. יש להדגיש שוב, שגרסה ב’ של אותו "פרוטוקול" עצמו הוגשה ע"י הנהלת בתי המשפט ללשכת עורכי הדין כבסיס החוקי לתלונה הסמי-פלילית נגד עו”ד ארגז, והתקבלה ע"י לשכת עורכי הדין ככתב בית דין אותנטי, תקף ובר-אכיפה.
42. בעקבות החלטת הנציב בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים" של השופטת ורדה אלשייך, יש לציין את המובן מאליו: דיון של בית המשפט, שמתנהל תוך הנפקתם והמצאתם של פרוטוקול, החלטות ופסק דין שאינם חתומים כראוי וכדין, כלומר "טיוטות" חסרות תוקף בלבד, הוא "דיון בלתי פורמלי, מחוץ לפרוטוקול", והליכי משפט המתנהלים כך – הליכי משפט למראית עין.
43. דוגמה של מעשים מסוג "הדמיה של הליך חוקי"/ניהול הליכים למראית עין בתיקי הנייר, שלפני הפעלת מערכת נט-המשפט, תועדה בעיון בתיק א 73202/2004 רפי רותם נ אייל ברעם ומדינת ישראל בבית המשפט השלום ת"א [⁹]. תיק זה הוא אחד ההליכים המשפטיים המוקדמים בפרשת חושף השחיתויות רפי רותם והשחיתות ברשות המסים. עיון בתיק הנייר של בית המשפט העלה שכתבי המקור של ההחלטות בתיק הנייר אינם חתומים. השופטת שושנה אלמגור ואחרים ניהלו "הדמיה של הליך חוקי" בתביעת הדיבה של רפי רותם.
    ז) חשש להפרות חמורות של זכותו של רומן זדורוב להליך ראוי
44. לטענת המבקשת, למצער יש לראות את הממצאים ביחס להליכים בבית המשפט המחוזי נצרת בשנים 2010-2007 כהפרה חמורה של הזכות להליך ראוי.
45. גם פרשת עמוס ברנס, בדומה לפרשת רומן זדורוב, הסעירה את המדינה במשך שנים רבות. נקודת המפנה בפרשה הייתה הגשת הבקשה למשפט חוזר ע"י הסנגוריה הציבורית בהובלת עו"ד דייויד וינר ז"ל. הבקשה שהגיש וינר הייתה מבוססת על טענות של הפרת הזכות להליך ראוי.
46. הזכות להליך ראוי, שהיא זכות חוקתית מהמעלה הראשונה באומות אחרות, לא זכתה להכרה כזכות מנויה בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו. יחד עם זאת הזכות להליך ראוי הוכרה כזכות חוקתית המעוגנת בפסיקה. וכך פסקה השופטת דליה דורנר בפרשת עמוס ברנס [¹⁰]:

34. חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו (להלן – חוק היסוד), שנתקבל בשנת 1992, הקנה מעמד של זכות יסוד חוקתית לזכותו של אדם להליך פלילי הוגן, בעיקר מכוח סעיף 5 לחוק היסוד הקובע זכות לחירות, ומכוח סעיפים 2 ו^-4 לחוק היסוד הקובעים זכות לכבוד האדם. חוק היסוד מחייב בסעיף 11 את רשויות השלטון כולן – הרשות המחוקקת, הרשות המבצעת והרשות השופטת – לכבד את הזכויות הקבועות בו.

כיום אפוא אין המחוקק – ולא כל שכן לא בית^-המשפט – חופשי כבעבר לבחור את נקודת האיזון בין הזכות להליך פלילי הוגן לבין עקרון סופיות הדיון. הקניית מעמד חוקתי לזכות להליך הוגן חייבה אפוא בחינה מחדש של האיזון בינה לבין עקרון סופיות הדיון תוך הקפדה על כך שהאיזון ישקף את מעמדה החוקתי הנכבד של הזכות להליך הוגן. בהתייחסם להשפעת חוק היסוד על ההליך הפלילי כתבו ב' אוקון וע' שחם:

"חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו שינה את מערך הזכויות הפלילי מיסודו. זכותו של אדם לחירות עוגנה. יש לה השלכה מהותית על ההליך הפלילי. זכות זו נאבקת בגדרו, אולי יותר מאשר בכל מגזר אחר של המשפט, על הבכורה. בתוך כך הוכרה זכותו של אדם להליך ראוי. משמעות הדברים היא שינוי של הפירמידה הערכית. סדרי הדין הפליליים 'עלו כיתה'. מענף פרוצדורלי הם הפכו לכלי מרכזי בשירות זכות היסוד החוקתית. אם זכויות הנאשם במשפט הפלילי נגזרו עד היום מהוראות סדרי הדין, 'מעתה ייגזרו הוראות סדרי הדין הפלילי מזכויות האדם המוגנות בדבר הליך פלילי'"
(ב' אוקון, ע' שחם "הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי" [18], בעמ' 265).

גישה זו התקבלה בפסיקת בית^-המשפט העליון. בבש"פ 537/95 גנימאת נ' מדינת ישראל [9], בעמ' 421 כתב המשנה לנשיא ברק:

"...עיקר ההשפעה [של חוק^-היסוד]... יש לזכויות אדם חוקתיות על ההליך הפלילי. הליך זה קשור קשר כה אמיץ לחירותו האישית של הפרט, עד כי טבעי הוא שאיזון חדש בין פרט לכלל, המשתקף במתן מעמד חוקתי לזכויות האדם, ישפיע במישרין על סדר הדין הפלילי".

…

35. סעיף 31(א) לחוק בתי המשפט, בנוסחו המתוקן, נחקק אפוא לאור חוק היסוד. בגדרו שונתה נקודת האיזון לטובת הזכות להליך הוגן…

הנה^-כי^-כן, כיום אין עוד דרישה כי הראיה שלא הובאה במשפט המקורי תהיה חדשה, והוספה עילת^-סל המאפשרת קיום משפט חוזר בהתקיים חשש של ממש לעיוות דין. שינוי נקודת האיזון לאור עקרונות חוק היסוד קיבל ביטוי בפסק^-הדין במ"ח קוזלי [6]. למונח "עיוות דין" ניתן פירוש רחב, והוכללו בו פגמים דיוניים חמורים. אף נפסק, כי לעניין עילה זו אין הנידון חייב להראות כי אלמלא הפגם תוצאות המשפט היו עשויות להיות שונות. הסביר זאת הנשיא ברק, שנתן את ההחלטה:

"...אין הכרח כי פירוש זה המתרכז במבחן הסתברותי^-תוצאתי, הוא שיאומץ בלעדית בגדריה של עילת סעיף 31(א)(4) לחוק… כך הדבר, ראשית, שכן יש לפרש ביטוי בהקשרו החקיקתי ובהתייחס לתכלית העומדת ביסוד דבר החקיקה... תכלית זו הינה מתן שיקול^-דעת רחב בידי מי שצריך להחליט בבקשה למשפט חוזר. זו הייתה גם התכלית בשינוי תנאיו של סעיף 31 לחוק והוספת סעיף 31(א)(4) לחוק. עניינה של ההוראה הוא מתן היכולת להשקיף באותו 'מבט על' על ההליך כולו. תכלית זו מחייבת ליתן למונח 'עיוות דין' בהתייחס לבקשה למשפט חוזר, תוכן ומהות רחבים שאינם זהים בהכרח לתוכנו ולמהותו בהקשרים אחרים. שנית, סעיף 31(א)(4) עצמו אינו כולל בלשונו יסוד בדבר שינוי פוטנציאלי בתוצאות המשפט, שלא כסעיפים 31(א)(1) ו^-31(א)(2) לחוק. בשוני לשוני זה, יש כדי להצביע על היעדרה העקרוני של הדרישה בדבר שינוי תוצאות המשפט מגדריה של העילה שבסעיף 31(א)(4). שלישית, הכרה בעילה רחבה של עיוות דין, ככוללת גם פגמים דיוניים חמורים, עולה בקנה אחד עם המשקל שיש ליתן לזכויות היסוד של הנאשם בהליך הפלילי, לכבודו ולחירותו, בייחוד נוכח חוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, שהעלה עקרונות אלו לרמה חוקתית על^-חוקית... רביעית, פעמים רבות הקו המבחין בין פגם דיוני חמור לבין פגם שיש בו כדי להשפיע על תוצאת המשפט, אינו כה ברור. אכן, קשה לכחד כי במצבים רבים קיומו של פגם דיוני חמור מקים חזקה להשפעה על תוצאת ההליך. זאת ועוד: תוצאת ההליך אינה הכרעה משפטית התלויה בחלל האוויר. יש עמה גם הכרעה באשר לדרך הראויה לניהול ההליך ולשמירה על זכויותיהם של המתדיינים בפניו של בית^-המשפט. הנה^-כי^-כן, פגם דיוני חמור הינו במידה רבה פגם מהותי חמור" (שם, בעמ' 564-563).

47. ניתן לסכם בקצרה את הפסיקה הנ"ל של הנשיא ברק והשופטת דורנר בדבריה של השופט דורנר לעיל:

"למונח "עיוות דין" ניתן פירוש רחב, והוכללו בו פגמים דיוניים חמורים. אף נפסק, כי לעניין עילה זו אין הנידון חייב להראות כי אלמלא הפגם תוצאות המשפט היו עשויות להיות שונות.”

48. לטענת המבקשת, ערנות לזכויות האדם (ע"ר), אין ספק, שמשפט שבו מעולם לא ניתנו ולא נרשמו הכרעת דין וגזר דין עשויים כדין, אלא "טיוטות" בלבד; בו לאחד משופטי המותב לא היה יומן בית משפט כלל; בו קיים חשש ברור שאחד השופטים לא שימש כשופט של ממש בפועל, ובו שופטי בית המשפט מונעים במשך שנים את הגישה לעיון בהחלטות בית המשפט בהנמקה המשובשת, שהעיון נועד לבדוק את התנהלות השופטים – הוא משפט בו נמצאו פגמים דיוניים חמורים.

חששות אלה מתעצמים לנוכח המצב יוצא הדופן ביחס להתנהלות הפרקליטות ביחס לתלונות על עבירות המין של השופט יצחק כהן, אב המותב, במהלך המשפט, והתנהלותו של בית המשפט כלפי עדת הגנה מרכזית – ד"ר מאיה פורמן.

ח) עיון בכתבי המקור של ההחלטות בתיק הנייר בנצרת נדרש בדחיפות לנוכח החששות המנויים לעיל, ולנוכח הבקשה למשפט חוזר התלויה ועומדת בבית המשפט העליון.

49. הנידון רומן זדורוב הגיש בקשה למשפט חוזר מ"ח 6881/19 זדורוב נ מדינת ישראל, התלויה ועומדת בבית המשפט העליון. המבקשת הגישה בתיק הנ"ל בקשה להצטרף כ"ידידת בית המשפט". בקשת המבקשת מבוססת על הטיעון, על פי סעיף 31(א)(4) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, המונה את העילות למשפט חוזר:

(4) נתעורר חשש של ממש כי בהרשעה נגרם לנידון עיוות דין.

50. לטענת המבקשת, קרוב לוודאי שהעיון בכתבי המקור של ההחלטות בתיק הנייר בנצרת יוסיף ממצאים התומכים בטיעון זה.
51. לכן, יש מן הדחיפות בביצוע העיון בכתבי המקור של ההחלטות בתיק הנייר בנצרת.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן למבקש רשות ערעור ואף לדון בבקשה כבערעור עצמו, ולהתיר למבקש לעיין בכתבי המקור של כל ההחלטות, שאינן אסורות בפרסום על פי דין, בתיק הנייר פ"ח 502-07 מ"י נ רומן זדורוב בבית המשפט המחוזי בנצרת.

06 באוגוסט, 2020

______________

ד"ר יוסף צרניק

ערנות לזכויות האדם אל"מ (ע"ר 80654598)

Human Rights Alert NGO (AR 80654598)

1 ראו באתר בית המשפט העליון

https://supremedecisions.court.gov.il/Home/Download?path=HebrewVerdicts\19\550\061\d03&fileName=19061550.D03&type=2

2Aharon Barak A Constitutional Revolution: Israel's Basic Laws, Yale Law Faculty Scholarship Series (1993) https://digitalcommons.law.yale.edu/fss_papers/3697/

3 רויטל חובל ורוני לינדר "פרופ' מרדכי קרמניצר: "ההתנהלות של הפרקליטות בתיק זדורוב מפחידה"”, הארץ, 16 באוקטובר, 2014.

https://www.haaretz.co.il/magazine/.premium-1.2459167

4 מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל, בקשה למשפט חוזר מיום [באתר הסנגוריה הציבורית].

https://www.justice.gov.il/Units/SanegoriaZiborit/Odot/MishpatimChozrim/%D7%91%D7%A8%D7%A0%D7%A1.pdf

5 Texas Penal Code § 32.48. Simulating Legal Process

https://codes.findlaw.com/tx/penal-code/penal-sect-32-48.html

6 Fraud on the Court Law - Legal Definition

https://definitions.uslegal.com/f/fraud-on-the-court/

7 18 U.S. Code § 242.Deprivation of rights under color of law

https://www.law.cornell.edu/uscode/text/18/242

8 עורכי-הדין: חזית אחידה להדחת השופטת אלשיך | ישראל היום

https://www.israelhayom.co.il/article/42943

9 יוסף צרניק "רפי רותם, השופטת שושנה אלמגור ושחיתות בבתי המשפט", בעצמו בלתי מיוצג, 07 באוקטובר, 2014.

https://inproperinla.blogspot.com/2014/10/2014-10-07-rafi-rotem-judge-shoshana.html

10פסקאות 35-34 לפסק דינה של השופטת דליה דורנר, מ"ח 3032/99 ברנס נ' מדינת ישראל פ"ד נו(3) 354 (2002),