2020-01-17 גם נציבי תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם ואליעזר ריבלין מצטיינים בפברוקים

 Joseph Zernik

גם נציבי תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם ואליעזר ריבלין מצטיינים בפברוקים
משרד הנציבות פיתח נוהל של משלוח "החלטות" מפוברקות, חסרות שחר בחתימת "ממונה בכיר" או אף בחתימת "מנהלת לשכה".  פברוק הליכי התלונה במשרד הנציבות בולט במיוחד בתלונות בעניין חשדות לפברוקים או אף מרמה ע"י שופטים... מגפת השיבושים/פברוקים וכו' ברשויות החוק והמשפט הפכה למכת מדינה. שופטים לא מעל לחוק! יש לדרוש חקירת אמת של חשדות לעבירות מרמה והפרת אמונים ע"י בכירים ברשויות החוק והמשפט, וכן יש לדרוש את העמדתם לדין כראוי, ומיצוי הדין עם האשמים.

קראו בבלוג: https://human-rights-alert.blogspot.com/2020/01/2020-01-17.html

    

תמונות.  נציבי תלונות הציבור על השופטים, שופטי בית המשפט העליון בדימוס אורי שוהם ואליעזר ריבלין

תמונה. צו איסור פרסום מפוברק של השופט אביים ברקאי מיום 04 לנובמבר, 2019 (בעניין חקירתה של החברה של ניר חפץ).  הצו אינו נושא מספר תיק, והאישור על פני המסמך משובש ואינו חתום כלל.

---

תמונה. "החלטה" מפוברקת של נציבות תלונות הציבור על השופטים בעניין פברוק צווי איסור פרסום.  מסמך ה"החלטה" פותח באמירה כוזבת, "נציב תלונות הציבור הסמיכני להודיע על החלטתו בתלונה...", ומסיים בחתימה חסרת סמכות של עו"ד אברהם וולף. ובאמצע - תוכן משובש וחסר כל היגיון ותוקף.

---

תל-אביב, 17 לינואר - לפני כחודשיים (במהלכם זכינו לאוסף שערוריות חדשות במערכת המשפט) התבשרנו על צו איסור פרסום בעניין חקירתה השערורייתית של חברתו של ניר חפץ.  צו איסור הפרסום, שניתן ע"י השופט אביים ברקאי מבית המשפט השלום ת"א, נחזה ככתב בית דין משובש/מפוברק וכו',  והעלה חשש ל"תקלה מערכתית" בישרתם של ההליכים והכתבים במתן צווי איסור פרסום.  

"תקלה מערכתית" דומה תועדה כבר בעבר בהליכי מתן צווי חיפוש ותפיסה וצווי מעצרים בבית המשפט השלום ת"א...
בראשית נובמבר הוגשה תלונה לנציב תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם, שהעלתה את החשש הברור, שהשופט אביים ברקאי ניהל הליך מתן צו איסור פרסום ללא תיק בית המשפט וללא כל רישום מזכירותי...
נציבות תלונות הציבור ענתה בזריזות על התלונה -- במסמך "החלטה" משובש/מפוברק וכו', שאינו חתום ע"י הנציב, אלא ע"י "אברהם וולף, עו"ד, ממונה בכיר". המסמך פותח ב"נציב תלונות הציבור על השופטים הסמיכני להודיע על החלטתו בתלונה...", ותוכנו משובש וחסר הגיון. 
 בקשה לעיון מחדש הוגשה מיד לנציב תלונות הציבור על השופטים, וביקשה החלטה בחתימתו של הנציב. שכן - בקשת חופש המידע העלתה כבר קודם לכן, שאין בנמצא מסמך המסמיך את עו"ד אברהם וולף לחתום על כתבי "החלטה" בשם הנציב, וספק אם הנציב מחזיק בסמכות כדין להסמיך אחרים לחתום בשמו על מסמכי "החלטה"...
עתה התקבלה תשובה ממשרד הנציב אורי שוהם, שוב בחתימתו של עו"ד אברהם וולף, המודיעה בסופה:

להנחת דעתך נוסיף ונציין, כי ההחלטה בתלונה היא החלטתו של הנציב עצמו... על דעתו ובידיעתו של הנציב.

בתגובה, הנציב אורי שוהם התבקש להצביע על החיקוק המתיר לו להסמיך אחרים לחתום בשמו על כתבי "החלטה", וכן לספק את העתק המסמך המסמיך את עו"ד וולף להנפיק את מכתבי ה"החלטה", הפותחים בהכרזה - "הנציב הסמיכני..." (בקשת חופש המידע הוגשה במקביל למשרד המשפטים).
המצב, בו ישרתם ותקפותם של כתבי "החלטות" ממשרד נציבות תלונות הציבור על השופטים מפוקפקות במקרה הטוב, אינו חדש כלל. "התקלה המערכתית" בנציבות תלונות הציבור על השופטים החלה ככל הנראה תחת כהונתו של הנציב אליעזר ריבלין.
דו"ח Human Rights Alert NGO לבדיקה התקופתית של זכויות האדם בישראל על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018, התמקד רובו ככולו בתיעוד "פברוקים" - הנפקת כתבים חוקיים ומשפטיים מרמתיים, עמומים ודו-משמעיים במערכת החוק והמשפט של מדינת ישראל. דו"ח העמותה נכלל בדו"ח נציב זכויות האדם של האו"ם על ישראל לבדיקה התקופתית (2018) בלוויית ההערה:

ההתדרדרות החמורה בישרת רשויות המשפט והחוק... יש לראות את תקפותו וישרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.

בעקבות דו"ח המועצה על ישראל לשנת 2018, ופנייתנו בעניין לנשיאה אסתר חיות, הוסרה מהחלטות בית המשפט העליון תניית הפטור - “כפוף לשינויי עריכה ונוסח" (הופיעה על כל החלטות בית המשפט העליון בשנים 2002-2018) – אולי השיבוש/פברוק וכו’ הגדול מכולם...  ואף זכינו למכתב תודה מלשכתה של הנשיאה על עזרתנו בחיסול פברוק זה...
להלן התכתובת האחרונה עם משרד הנציב אורי שוהם, ואחריה ה"החלטה" והתלונה המקורית בעניין צו איסור פרסום מפוברק של השופט אביים ברקאי. 

בקשה מיום 17 לינואר, 2019 לתיעוד סמכותו של עו"ד אברהם וולף 

18 לינואר, 2020

נציב תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם

משרד המשפטים

בדוא"ל: Shoftim@

בפקס: 6467973– 02

הנידון: חשד לשיבוש/פברוק של מסמך ה"החלטה" בתלונה 800/19/שלום ת"א, בעניין צווי איסור פרסום

סימוכין: תלונה מיום 07 לנובמבר, 2019

מסמך "החלטה" מיום 11 לנובמבר, 2019, מאת עו"ד אברהם וולף

פנייתנו מיום 11 לנובמבר, 2019

פנייתנו מיום 01 לינואר, 2020

תשובה מיום 16 לינואר, 2020, מאת עו"ד אברהם וולף

הרינו מבקשים את תשובתכם ללא שיהוי נוסף. 

לכבוד נציב תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם,

הרינו מאשרים בזאת את קבלת מכתבו של עו"ד אברהם וולף מיום 16 לינואר 2020 (מצורף).

ככל הנראה, פנייתנו מיום 11 לנובמבר 2019 לא הובנה כראוי. פנייתנו הנ"ל טוענת במהותה, שמכתבו של עו”ד אברהם וולף, מיום 10 לנובמבר, 2019,  שכותרתו – "החלטה" -  חשוד כשיבוש/פברוק. לפיכך, פנייתנו מיום 11 לנובמבר, 2019, לא הייתה בגדר "ערעור" (כנטען בתשובתו של עו"ד וולף) – שכן כידוע, אין ניתן לערער מתוך כתב "החלטה", שהוא שיבוש/פברוק. 

א)חשש לפברוק כתבים קובעים כביכול בעניין תלונות שהוגשו לנציבים ריבלין ושוהם

חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, סעיף22 (א)ו-(ג), אומר:

(א) מצא הנציב שהתלונה היתה מוצדקת יודיע על כך למתלונן, לשופט הנילון ולמי שמנוי בסעיף 19(ד), לפי הענין, בצירוף החלטתו...
(ג) מצא הנציב שהתלונה לא היתה מוצדקת, יודיע על כך בכתב למתלונן... 

במהלך השנתיים האחרונות הגשנו כדין תלונות שונות למשרד הנציבות, וקיבלנו בתגובה שלושה (3) סוגי כתבים קובעים כביכול (תמונות 1-3):

1. כתב "החלטה" – בחתימת "נציב תלונות הציבור על השופטים" 

 ...

תמונה1. כתב "החלטה" משנת 2018, בחתימת נציב תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם, על תלונה מס’ 509/18, שהוגשה ע"י החתום מטה, נגד השופטים אורנשטיין ובן-יוסף, בעניין שיבושים בניתוב התיקים ורישומים בבית המשפט המחוזי ת"א.

2. כתב "החלטה" – בחתימת "ממונה בכיר"  

 ...

תמונה 2. כתב "החלטה", משנת 2019, בחתימת "אברהם וולף, עו"ד, ממונה בכיר" בתלונה   800/19/שלום ת"א, שהוגשה ע"י החתום מטה, בעניין צו איסור פרסום משובש של השופט אביים ברקאי, וחשש ל”תקלה מערכתית" בניהול הליכי מתן צווי איסור פרסום. המסמך פותח בהכרזה:  “נציב תלונות הציבור על השופטים הסמיכני להודיע על החלטתו בתלונה...” 

לעתים, כמו בתלונה שבנידון, תוכן מסמך "ההחלטה" נחזה כמעשה שבלונה, חסר קשר לתלונה עליה ניתנה ה"החלטה" כביכול, וההנמקות החוקיות נחזות כחסרת כל בסיס. לדוגמה, התלונה שבנידון אינה נוגעת כלל לתוכן החלטתו של השופט אביים ברקאי בעניין צו איסור הפרסום עצמו. צו איסור הפרסום גם לא קוים בפועל, ולכן לא היה כל עניין בתוכן ההחלטה עצמה.  התלונה שבנידון עוסקת אך ורק בכשלים בניהול הליך ראוי ובניהול כתבים כדין.  לכן, ההנמקה בכתב "ההחלטה", שהתלונה הוגשה לנציב כ"ערכאת ערעור" מופרכת מיסודה.

3. כתב “הנידון: פנייתך...” - בחתימת מנהלת לשכת הנציב

תמונה 3. כתב “הנידון: פנייתך...” משנת 2018, בחתימת" זהבה חזן, מנהלת לשכת הנציב”. מכתב זה התקבל כתגובה לתלונה שהוגשה כדין ע"י החתום מטה למשרד הנציבות בתקופת כהונתו של הנציב אליעזר ריבלין. מכתב זה אינו נוקב במספר התלונה, שכן בפועל, התלונה נדחתה  מרישום. מסמך זה  פותח בהכרזה: “נציב תלונות הציבור על השופטים הסמיכני להשיב על פנייתך, כי לא מצא שיש לבדוק מחדש את תשובותיהם של שופטים, שהשיבו בעבר לתלונות שהוגשו נגדם, כפי שאתה מבקש".  המכתב מסיים בהכרזה מפוקפקת ומדאיגה במיוחד: “הנציבות מנועה מלברר עניינים פליליים"… 

מסמך זה מעלה חשש לשיבוש/פברוק הליכי תלונה בנציבות.  תלונה, שהוגשה כ"תלונה”, נרשמה כ"פנייה" וטופלה כ"פנייה".  כלומר, נמנעה הזכות להגיש תלונה לנציבות. 

יתרה מכך, נושא התלונה הוא חשד למרמה בתשובותיהם של השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד על תלונות קודמות, שבוררו כביכול ע"י הנציבות, בעניין שיבוש הליכי מתן צווי חיפוש ותפיסה וצווי מעצרים. בהמשך התברר שקיימת "תקלה מערכתית" בעניין הליכי מתן צווי חיפוש ותפיסה וצווי מעצרים.

חוק נציב תלונות הציבור על שופטים, התשס"ב-2002, סעיף22(ד) אומר:

(ד) העלה בירור התלונה חשש למעשה פלילי, יביא הנציב את הענין לידיעת היועץ המשפטי לממשלה, וכן לידיעת השר והנשיא...

כלומר החוק מורה בפירוש על תפקיד ברור ומוגדר לנציב בקשר לחשדות למעשים פליליים ע”י שופטים, המתגלים במהלך בירור תלונות… לפיכך, מכתבה של "זהבה חזן, מנהלת לשכה" נחזה כמפוברק גם מבחינת תוכנו.

ב) הפברוקים במערכת החוק והמשפט הפכו למכת מדינה

דו"ח Human Rights Alert NGO לבדיקה התקופתית של זכויות האדם בישראל (2018) התמקד בשיבוש/פברוק הכתבים ברשויות החוק והמשפט בישראל. הדו"ח כלל פרק מיוחד על התנהלות משרד הנציבות, ותיעד את התפתחות ההתנהלות הנ"ל בעניין כתבי "החלטה" מפוקפקים בחתימות "ממונה בכיר" כבר בימי קודמך, אליעזר ריבלין, את סירובו לספק הסבר מניח את הדעת בעניין תמוה זה, ואת בקשת חופש המידע למשרד המשפטים, שהעלתה שאין בנמצא מסמך הסמכה מתאים לעו"ד אברהם וולף.

הדו"ח עב הכרס של ה-NGO נכלל בדו"ח הסופי של המועצה על ישראל לשנת 2018 וסוכם כך:

24. Human Rights Alert NGO מדגיש את ההתדרדרות החמורה ביושרת רשויות החוק והמשפט... הוא מאשר [כך-יצ] שיש לראות את תקפותו ויושרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב. 

החשש הברור הוא שכתב "ההחלטה" מיום 10 לנובמבר, 2019, בתלונה 800/19/שלום ת"א, בחתימת "אברהם וולף, עו"ד, ממונה בכיר" – הוא דוגמה נוספת של שיבוש/פברוק חסר תוקף.

המצב בו ישרתם ותקפותם של הכתבים הקובעים כביכול בתלונות, המוגשות לנציבות תלונות הציבור על השופטים, מפוקפקות במקרה הטוב, הוא מצב מעניין במיוחד. שכן – משרד הנציבות אמור להיות "שומר סף" ברמה הגבוהה ביותר בכל הנוגע לישרתם של השופטים בישראל.

ג) חלקם של הנציבים אליעזר ריבלין ואורי שוהם בשיבושים/פברוקים בנציבות 

מכתבו של עו"ד אברהם וולף מיום 16 לינואר, 2020 מסיים בהערה ייחודית: 

להנחת דעתך נוסיף ונציין, כי ההחלטה בתלונה היא החלטתו של הנציב עצמו, וגם המכתבים שנשלחו אליך הם כולם על דעתו ובידיעתו של הנציב.  

מעולם לא פקפקנו בכך, שנציבי תלונות הציבור על השופטים, שופטי בית המשפט העליון בדימוס אליעזר ריבלין ואורי שוהם היו שותפים לפברוקים הנטענים הנ”ל.   

נוסיף ונציין, שבעקבות דו"ח המועצה על ישראל לשנת 2018 (שצוטט לעיל), ופנייתנו בעניין לנשיאה אסתר חיות, הוסרה מהחלטות בית המשפט העליון תניית הפטור - “כפוף לשינויי עריכה ונוסח" (שהופיעה על כל החלטות בית המשפט העליון בשנים 2002-2018). אף זכינו להכרת תודה מלשכת הנשיאה על עזרתנו בחיסול פברוק זה… 

תניית הפטור על החלטות בית המשפט העליון הייתה אולי השיבוש/פברוק החמור מכולם. וכל שופטי בית המשפט העליון בשנים 2002-2018 היו שותפים לשיבוש/פברוק זה… 

ד) השופטים, זכויות האדם, זכויות "חוקתיות", ושלטון החוק

יש לציין שהכתבים, שהוצגו בתמונות 2-3 לעיל, הם בתלונות שעוסקות בראיות לשיבושים/ פברוקים שיטתיים של השופטים בענייני זכויות האדם הבסיסיות, ו/או זכויות שנחשבות ל"חוקתיות": חופש הביטוי, חופש העיתונות, הזכות לחופש מפני חיפוש ותפיסה ללא הליך ראוי, הזכות לחופש מפני מעצר ללא הליך ראוי.

בנוסף לאלה, יש לראות את הסירוב לרשום את התלונה נגד השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד ( א)3., לעיל) כהפרה בוטה של הזכות להגיש קובלנות לרשויות, זכות העומדת בשורה אחת עם חופש הביטוי וחופש העיתונות.

ומכיוון שהתלונה נגד השופטים דנה אמיר ושמואל מלמד היא בעניין ראיות וחשד למרמה בתשובותיהם של על תלונות קודמות, שבירר כביכול משרד הנציבות – התנהלות זאת של הנציבות נוגעת ליסודות שלטון החוק.

ה) בקשה לגילוי מסמכים/מידע ללא שיהוי נוסף

1. כל מראה מקום בחיקוק, ככל שהוא קיים, המתיר לנציב תלונות הציבור על השופטים להסמיך אחרים כפי שהוסמכו כביכול “אברהם וולף, עו"ד, ממונה  בכיר” ו”זהבה חזן, מנהלת לשכה” (תמונות 2, 3, לעיל);

2. העתק כל מסמך, המתעד את הסמכתם של עו"ד אברהם וולף וגב’ זהבה חזן ע"י נציבי תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם ואליעזר ריבלין, בהתאמה, אליה מתייחסות ההכרזות בפתח מכתבו של עו"ד אברהם וולף מיום 10 לנובמבר 2019, ושל הגב’ זהבה חזן מיום 25 ליולי, 2018,  “נציב תלונות הציבור על השופטים הסמיכני...”;

3. העתק כל מסמך, שהוא מסמך המקור של החלטתו של נציב תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם בתלונה מס’ 800/19/שלום ת"א, אליו מתייחסת ההכרזה בפתח מכתבו של עו"ד אברהם וולף מיום 10 לנובמבר 2019, “נציב תלונות הציבור על השופטים הסמיכני להודיע על החלטתו בתלונה...” [קו תחתון הוסף -יצ]. 

בברכה,

________________

דר' יוסף צרניק

ערנות לזכויות האדם-אל"מ (ע"ר 580654598)

העתקים:

תפוצה רחבה

  

תשובה מיום 16 לינואר, 2019,   בחתימתו של עו"ד אברהם וולף

---

בקשה לעיון חוזר מיום 11 לנובמבר, 2019 

11 לנובמבר, 2019 

נציב תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם

משרד המשפטים

בדוא"ל: Shoftim@j 

הנידון: תלונה 800/19/שלום ת"א בעניין צא"פ ללא מספר תיק, אישור משובש - בקשה לעיון מחדש

לכבוד נציב תלונות הציבור על השופטים אורי שוהם,

הרינו מגישים בזאת את הבקשה לעיון חוזר בתלונה שבנידון.  מצורף מסמך ממשרדך, שתאריכו 10 לנובמבר, 2019, ושכותרתו "החלטה" בעניין התלונה שבנידון. 

להלן טעמי הבקשה לעיון מחדש:

א) מסמך ה"החלטה" כביכול אינו חתום על ידי הנציב, ולכן אין ניתן לקבלו כמסמך תקין ותקף. "החלטה" כביכול חתומה על ידי עו"ד אברהם וולף "ממונה בכיר" - אדם חסר סמכות בדין לחתימה זאת.

ב) מסמך ה"החלטה" כביכול פותח - "נציב תלונות הציבור על השופטים הסמיכני... " בקשת חופש המידע למשרד המשפטים לאחר "החלטה" כביכול קודמת מסוג זה, הראתה שאין בנמצא כל מסמך "הסמכה" של הנציב לוולף לחתום על מסמכי "החלטה" של הנציב.  יתרה מכך, אין כל סמכות לשופט או לאדם בתפקיד מעין שיפוטי להאציל לאחר את סמכותו לחתום על מסמכי החלטה.

ג) מסמך ה"החלטה" כביכול ממשיך - "המתלונן לא פירט בתלונה מה הקשר שלו לצו".  התלונה אומרת בפירוש: "המלין רואה עצמו נפגע בשל התנהלות השופט אביים ברקאי והחשש לתקלה מערכתית שבנידון, שכן לעניינים אלה חשיבות מהמעלה הראשונה לזכויות היסוד של כלל האנשים במדינה". צא"פ חל על כל תושבי המדינה ומגביל את חופש הביטוי וחופש העיתונות.

ד) מסמך ה"החלטה" כביכול גם אומר -  "התלונה על פי מהותה מופנית כלפי תוכן ההחלטה שניתנה... הנציב אינו משמש כערכאת ערעורים..."  התלונה אינה מופנית כלל אל תוכן מסמך צו איסור הפרסום עצמו.  התלונה מופנית לשיבושים חמורים בהליך ובהנפקת מסמך הצו: הנפקת מסמך צא"פ, שהוא מסמך החלטה שיפוטית, ללא מספר תיק בית המשפט, הטבעת חותמת אישור מפוברקת, שלשונה משובשת וחסרת משמעות לעניין - העתקה נכונה" - במקום הלשון הקבועה בחיקוק - "העתק מתאים למקור". כמו כן, הטבעת חותמת אישור ללא חתימת המאשר, שמו וסמכותו.   בנוסף - התלונה מופנית כלפי חשש לתקלה מערכתית מאותו סוג בהליכי מתן צווי איסור פרסום בבתי משפט אחרים ג"כ. יתרה מכך - לא היה כל עניין וכל צורך לערער על צו איסור הפרסום - שכן המידע כבר התפרסם למרות הצו... 

מכל הטעמים הנ"ל, ולמען חיזוק אמון הציבור במערכת המשפט, מן הראוי שהנציב יעיין מחדש בתלונה וינפיק החלטה עשויה כדין., בחתימת ידו.

בברכה,

________________

דר' יוסף צרניק

ערנות לזכויות האדם-אל"מ (ע"ר 580654598)

  

---

מסמך, שכותרתו "החלטה" מיום 10 לנובמבר, 2019, בחתימתו של עו"ד אברהם וולף

Add caption

תלונה מיום 07 לנובמבר, 2019, שהוגשה לנציב תלונות הציבור על השופטים

תלונה המוגשת לנציב תלונות הציבור על השופטים, בנידון: צו איסור פרסום של השופט אביים ברקאי וחשש לתקלה מערכתית בטיפול במתן צווי איסור פרסום ואישור כתבי בית דין

1. המלין

חוק נציב תלונות הציבור על השופטים (2002), סעיף 14, אומר:

14. (א) רשאי להגיש תלונה לנציב כל אדם הרואה עצמו נפגע בשל התנהגותו של שופט במסגרת מילוי תפקידו כשופט לרבות בדרך ניהול משפט על ידיו...

המלין רואה את עצמו נפגע בשל התנהלות השופט אביים ברקאי והחשש לתקלה מערכתית  שבנידון, שכן - לעניינים אלה חשיבות מן המעלה הראשונה לזכויות היסוד של כלל האנשים במדינה.

המלין עוסק במחקר אקדמי במסגרת העמותה הרשומה ערנות לזכויות האדם אל"מ, שעיקר עניינה ניטור מערכת החוק , והעצמת שקיפות מערכת המשפט. בתחום זה זכה להכרה בישראל ומחוצה לה:

* פרופ’ עוזי אורנן - "יישר כוחך! אני מקווה שתראה פרי מההשקעה העצומה שלך!”

* עו"ד אביגדור פלדמן - "לדעתי אתה עושה עבודה חשובה מאד… תודה לך על עבודתך העקשנית והיסודית.”

* פרופ’ אמנון שעשוע, ממייסדי מוביליי - “עבודה חשובה מאד".

* מומחים בינלאומיים כתבו כחלק מבדיקת עמיתים אנונימית – "מאתגר את החשיבה המקובלת בתחום”.

ארבעה (4) דוחות, שהם תוצרי עבודת המחקר של המלין, התקבלו על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם בכפוף לבדיקת הצוות המקצועי ונכללו בדוחות התקופתיים של המועצה (2010, 2015 על ארה”ב, 2013, 2018 על ישראל). דו"ח נציב זכויות האדם על ישראל (2018) כולל את דו"ח העמותה עם ההערה:

דו"ח Human Rights Alert NGO מבליט את ההתדרדרות החמורה בישרת רשויות המשפט והחוק, כתוצאה של הטמעת מערכות מחשוב ממשלתיות. הדו"ח מאשר [כך- affirms - יצ] שיש לראות את תקפותו וישרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב.” 

בספר לימוד על "למידה ממוכנת" מצוטטים מחקרים, שהמלין פרסם בכתבי עת אקדמיים: [1]

כריית נתונים של כתבים ממשלתיים – במיוחד כתבים של מערכת המשפט (כלומר, בתי המשפט, בתי הכלא) – מאפשרת גילוי הפרות שיטתיות של זכויות האדם בקשר עם הנפקתם ופרסומם של כתבים חסרי תוקף או הונאתיים על ידי רשויות ממשלתיות שונות.[2,3]

2.  חשש לשיבוש בכתב צו איסור פרסום של השופט אביים ברקאי מיום 04 לנובמבר, 2019, וניהול ההליך ללא תיק בית המשפט וללא כל רישום מזכירותי. כמו כן - חשש לתקלה מערכתית בניהול הליכים בעניין צווי איסור פרסום 

תלונה זאת מתייחסת באופן ספציפי לכתב צו איסור פרסום מאת השופט אביים ברקאי מיום 04 לנובמבר, 2019, שהעתקו לעיל.

על פני מסמך זה אין מופיע כל מספר תיק בית המשפט, ועל פי הנטען, יש לראות בו מסמך שיפוטי משובש. החשש הוא שהליך מתן צו איסור פרסום זה התנהל ללא תיק בבית המשפט וללא כל רישום מזכירותי.

כמו כן קיים חשש ברור, שצו איסור פרסום זה אינו חריג כלל. הראיות מראות, שצווי איסור פרסום מונפקים בשגרה באופן דומה בבית המשפט השלום ת"א ובבתי משפט אחרים ברחבי הארץ.

לעניין זה יש לציין תלונות דומות, שהוגשו בעבר לנציב תלונות הציבור על השופטים אליעזר ריבלין בעניין הליכים למתן צווי חיפוש ותפיסה בבית המשפט השלום ת”א:

* החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (316/18/שלום תל-אביב) מיום 11 ליולי 2018, מצאה שהשופט עלאא מסארווה הוציא צווי חיפוש לקויים. [4]

* החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (341/17/שלום תל-אביב) מיום 28 לאוגוסט 2017, מצאה "תקלה מערכתית, שהתגלתה בטיפול בית המשפט במתן צווי חיפוש ומעצר…", ושכללה ניהול הליכים ללא תיקים בבית המשפט וללא כל רישום מזכירותי. [5‘6]

לפיכך, מן הראוי לבדוק עניין זה – ניהול התיקים והרישום המזכירותי - לא רק בהקשר לצו איסור הפרסום של השופט אביים ברקאי, אלא באופן מערכתי.

3.  חשש לשיבוש אישור ואימות (authentication) צו איסור הפרסום, וחשש לשיבוש מערכתי באישור ואימות כתבי בית דין בבתי משפט אחרים

א) לשון החותמת

הלשון הקבועה בחיקוק היא “העתק מתאים למקור" (תקנות בתי המשפט מזכירות 2004, תקנה 6א’). לעומת זאת, לשון חותמת האישור כביכול על פני המסמך שבנידון (חותמת מס’ 577) - “העתקה נכונה". על פי הנטען, לשון חותמת האישור כביכול על פני הצו שבנידון משובשת, חסרת משמעות וחסרת כל תוקף בהקשר לאישור כתבי בית דין. 

כמו כן, לשון החותמת על פני הצו שבנידון גם חריגה ביחס ללשון המקובלת בבתי המשפט בארצות דוברות אנגלית, שהיא מקור הלשון בחיקוק הישראלי – "TRUE COPY OF THE ORIGINAL”.  

לעניין זה יש לציין שהלשון המשובשת של החותמת בצו  הנ"ל אינה יוצאת דופן כלל, שיבושים בלשון חותמות האישורים בבתי המשפט השונים תועדו בעבר, כולל בבית המשפט העליון. לפיכך, מן הראוי לבדוק עניין זה באופן מערכתי. בפרט – בידי מי הסמכות לקבוע את לשון החותמות ולהורות על יצירתן.

ב) חתימת האישור וסמכות המאשר

על פי החיקוק, הסמכות לאשר כתבי בית דין נתונה אך ורק למזכיר הראשי של בית המשפט (תקנות בתי המשפט מזכירות 2004, תקנה 6א’). 

על פני צו איסור הפרסום שבנידון, אין שמו וסמכותו של זה שהטביע את החותמת מופיעים בהקשר לחותמת האישור כביכול. כמו כן, לא נחזית חתימת ידו של איש על חותמת האישור כביכול.

לעניין זה יש לציין שבבתי המשפט השונים, כולל בבית המשפט העליון, תועדו בעבר חתימות אישור כביכול ע"י אנשים חסרי כל סמכות ובלתי כשירים – שתוצאתן אישורים מפוברקים של כתבי בית דין בלתי תקפים בעליל.

לעניין זה יש לציין תלונה שהוגשה נגד השופטת ורדה אלשייך מבית המשפט המחוזי ת"א בפרשת "הפרוטוקולים המפוברקים".  החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים  (88/12/מחוזי ת”א) דנה בין השאר בעניין האישור על פני אחת הגרסאות של הפרוטוקול המפוברק, ומצאה שחותמת האישור על פני הפרוטוקול המפוברק הוטבעה ונחתמה ע"י "המזכירה של השופטת" – אמנם עובדת בתי המשפט, אך חסרת סמכות ובלתי כשירה. 

לעניין זה יש לציין שמדינת ישראל גם חתומה על אמנה בינלאומית בעניין אישור כתבי בית דין -  אמנת האג (ביטול אימות מסמכי חוץ ציבוריים) 1961. דו"ח Human Rights Alert NGO לבדיקה התקופתית 2018 גם תיעד פברוקים של אפוסטילים של בתי המשפט בישראל, בעניין האישורים...

לפיכך, מן הראוי לבדוק את עניין חותמות האישור, לשונן, זהותם וסמכותם של אלה  המנפיקים אותן, זהותם וסמכותם של אלה המעבירים אותן לרשותם של אחרים, זהותם וסמכותם של אלה המחזיקים בהן ומשתמשים בהן בסמכות כדין או שלא בסמכות כלל, לא רק בהקשר לצו איסור הפרסום של השופט אביים ברקאי שבנידון, אלא באופן מערכתי.

4. חשש לפגיעה חמורה בזכויות יסוד

לעניינים העומדים במרכז תלונה זאת חשיבות "חוקתית" מן המעלה הראשונה:

א) הזכות לחופש הביטוי והזכות לחופש העיתונות

הזכויות לחופש הביטוי ולחופש העיתונות הן חלק בלתי נפרד מזכויות האדם בחוק הבינלאומי (ההכרזה לכל באי עולם על זכויות האדם, 1948, סעיף 19). באומות אחרות, בעלות משטר חוקתי, זכויות אלה הן גם זכויות חוקתיות, לדוגמה, התיקון הראשון לחוקת ארה"ב (1791).

ב) הגדרה ברורה וחד משמעית של אמתותם (authenticity) ותקפותם של כתבים חוקיים ומשפטיים היא עקרון חוקתי מהמעלה הראשונה

כשל בהגדרה ברורה וחד משמעית של אמתותם ותקפותם של כתבים חוקיים ומשפטיים מערער את שלטון החוק מיסודו.  עיקרון זה מפורש, לדוגמה, כבר בחוקה של ארה"ב (1788), סעיף IV.

ניהול כתבי בית דין ורישומים אמינים ותקפים הוא גם עיקרון יסוד, המוכר כבר מאות שנים, בניהול בתי משפט ישרים וכשירים.  בית משפט בו אין ניהול כתבי בית דין ורישומים שאמינותם ותקפותם ברורה וחד משמעית, הוא בית משפט שכשירותו ויושרתו מפוקפקות במקרה הטוב. 

לעומת זאת, במדינת ישראל, המצב בעניין זה – הגדרה ברורה וחד משמעית של אמתותם ותקפותם של כתבים חוקיים ומשפטיים ורישומם - עמום ודו-משמעי. 

פרשת הפרוטוקולים המפוברקים של השופטת ורדה אלשייך היא דוגמה מרכזית בעניין זה. פרוטוקולים והחלטות, שיסודם במרמה, נחזו ככבתי בית דין אמתיים (אותנטיים) ותקפים ע"י בעלי הדין, ע"י הנהלת בתי המשפט, וע"י לשכת עורכי הדין. אותם כתבים עצמם נמצאו אח"כ ע"י נציב תלונות הציבור על השופטים כ"טיוטות" חסרות תוקף בלבד (החלטה 88/12/מחוזי ת"א). 

דו"ח ערנות לזכויות האדם-אל"מ (NGO) לבדיקה התקופתית של זכויות האדם בישראל על ידי מועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018, התמקד רובו ככולו בתיעוד של הנפקת כתבים חוקיים ומשפטיים מרמתיים, עמומים ודו-משמעיים (“פברוקים”) בבתי המשפט ורשויות אחרות של מדינת ישראל. [7] דו"ח העמותה נכלל בדו"ח נציב זכויות האדם של האו"ם על ישראל לבדיקה התקופתית (2018) בלוויית ההערה: [8]

ההתדרדרות החמורה בישרת רשויות המשפט והחוק... יש לראות את תקפותו וישרתו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל כמפוקפקות במקרה הטוב. 

לפיכך, תלונה זאת מוגשת מתוך תקווה, שבנוסף לבדיקת התנהלותו של השופט אביים ברקאי בעניין צו איסור הפרסום מיום 04 לנובמבר, 2019, הנציב יבדוק את העניינים שבבסיס תלונה זאת גם באופן מערכתי.