2020-01-02 אלרון, אורנשטיין ונווה - הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים מעלימים את צווי איסור הפרסום. מעשה קונדס?

 Joseph Zernik

אלרון, אורנשטיין ונווה - הנהלת בתי המשפט ומשרד המשפטים מעלימים את צווי איסור הפרסום. מעשה קונדס?

על פי התקשורת הממסדית, צווי איסור פרסום ניתנו הן בקשר לחומרים בניידים של אפי נווה (וחשדות לעסקאות שוחד של אפי נווה עם השופטים איתן אורנשטיין ויוסף אלרון), וכן בקשר לעו"ד אורלי בן-ארי (חשד להדחת העד כהן במשפט ניר חזיזה).  אולם הן הנהלת בתי המשפט והן משרד המשפטים סירבו להציג את צווי איסור הפרסום לעיון.  העלמתם של צווי איסור הפרסום שלא כדין, כשהפרתם היא עבירה שדינה מאסר, מעלה חשש כבד של התנהלות שהיא טיפוסית לבתי משפט בלתי כשירים, שרירותיים  וגחמניים.
יתרה מכך, החשש הברור הוא שהשופטים מפברקים באופן שגרתי את הליכי מתן צווי איסור הפרסום.  פברוק דומה תועד בסופו של דבר (לאחר תלונות חוזרות) ע"י נציב תלונות הציבור על השופטים כ"תקלה מערכתית" בהליכים למתן צווי חיפוש ותפיסה וצווי מעצר...
ההליכים למתן צווי חיפוש ותפיסה, צווי מעצר וצווי איסור פרסום הם עניינים יסודיים לזכויות האדם. לכן, יש לראות בחומרה את ההפרות השיטתיות של ההליך הראוי בהליכים אלה ע"י השופטים.  
השילוב של שימוש נרחב בצווי איסור פרסום, תוך שיבוש ההליכים, יחד עם העלמתם (גם כשאין צו איסור פרסום על עצם קיומו של צו איסור הפרסום),  מעלה חשש כבד ביחס לדיכוי חופש הביטוי, חופש העיתונות, וזכות הציבור לדעת על ידי השופטים.  
בו בזמן, המנטרה של אסתר חיות במסע ההתעוררות לגיוס תמיכת הציבור במלחמה נגד נתניהו ושות' היא: השופטים הם אלה שמגנים על זכויות האדם שלכם...  ועל כך נאמר: היחצ"ן הטוב בעולם לא יעזור לה...
בקשת חופש המידע הוגשה להנהלת בתי המשפט ביחס לגישת הציבור לצווי איסור פרסום שאינם אסורים בפרסום על פי דין, והליכי מתן צווי איסור פרסום ורישומם...
האם הנהלת בתי המשפט תענה כדין על בקשת חופש המידע?  לא ברור כלל על פי ניסיון העבר.  קיום החוק - זה לחלשים!
להלן בקשת חופש המידע שהוגשה היום להנהלת בתי המשפט.

קראו בבלוג: https://human-rights-alert.blogspot.com/2020/01/2020-01-02.html

 

תמונות. שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון עם אפי נווה, נשיא בית המשפט המחוזי ת"א איתן אורנשטיין עם אפי נווה. על פי התקשורת הזרה קיים חשד לעסקאות שוחד,מרמה, הפרת אמונים של אפי נווה עם אורנשטיין בעניין "הנזיקיסטים", ועם אלרון בעניין הבחינות בלשכה.

 

תמונה. מעשה קונדס? תגובה סופית של הנהלת בתי המשפט על בקשה לקבלת העתק צו איסור הפרסום בפרשת עו"ד אורלי בן-ארי והחשד להדחת העד כהן במשפט חזיזה. אין צו איסור פרסום על צו איסור הפרסום במקרה זה, והחיקוק בישראל אומר: "כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין".
---

תמונה. צו איסור פרסום מפוברק של השופט אביים ברקאי מיום 04 לנובמבר, 2019 בפרשת החקירה השערורייתית של חברתו של ניר חפץ.  הצו אינו נושא מספר תיק, והאישור על פני המסמך משובש ואינו חתום כלל.

---

תמונה.  דו"ח Human Rights Alert NGO למועצת זכויות האדם של האו"ם לשנת 2018 עסק בפברוקים ברשויות החוק והמשפט בישראל... הדו"ח נכלל בדו"ח המקצועי הסופי של המועצה עם ההערה שבתמונה: "ישרתו ותקפותו של כל מסמך חוקי ומשפטי מישראל מפוקפקות במקרה הטוב".

02 לינואר, 2020

הממונה על פי חוק חופש המידע, הנהלת בתי המשפט
פקס: 02-6556887, 074-7481887
ובדוא"ל: hofesh-hamida@l
הנידון: בקשה על פי חוק חופש המידע – הליכי מתן צווי איסור פרסום וגישת הציבור לצווים
לכבוד הממונה על פי חוק חופש המידע,
הריני מגיש בזאת את הבקשה בכפוף לחוק חופש המידע (1988), כדלהלן. הריני מבקש אישור קבלה עם מספר בקשה בדוא”ל חוזר או בפקס.
I. פרטי המבקש 
שם: דר’ יוסף צרניק, ערנות לזכויות האדם-אל"מ (ע"ר 580654598)
ת"ז:
כתובת: ת"ד 33407, ת"א 6133301
דוא"ל: joseph.zernik@
פקס: 077-3179186
אזרח: ישראל
II. המידע המבוקש
א) רקע
1. המבקש עוסק בתקשורת המונים בארץ ובחו"ל
המבקש מפרסם באופן קבוע מאמרים בתקשורת האמריקאית, בעיקר ביקורת על ישרתה וכשירותה של מערכת החוק והמשפט בישראל. דוגמאות אחרונות כוללות מאמרים בנושא פרשות המעלות חששות לשחיתות השופטים (נשיא בית המשפט המחוזי ת"א השופט איתן אורנשטיין, שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון ויו”ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה), וכן חששות לשחיתות בפרקליטות (עו"ד אורלי בן-ארי - משפט ניר חזיזה):[1]
(i) סקס, שוחד והקלטות משקשקים את מערכת המשפט בישראל
(ii) "בית זונות בוועדה למינוי שופטים" בישראל
המבקש גם מפרסם בשגרה ברשתות החברתיות, בעיקר ביקורת על ישרתה וכשירותה של מערכת החוק והמשפט בישראל.  פוסטים אלה זוכים לתהודה נרחבת, שכן למבקש 5,000 “חברים" ועוקבים נוספים רבים בפייסבוק, הפוסטים גם זוכים לעשרות שיתופים ו”ליייקים”.  דוגמאות אחרונות כוללות את הפוסטים הבאים:
(iii)  התקשורת הזרה: אפי נוה והחיסולים הממוקדים - שופט בית המשפט העליון יוסף אלרון יצא לחופשה ללא תשלום. [2]
(iv)  איתן אורנשטיין, אפי נווה ואסתר חיות: תגידו לי - זה אמתי? [3]
(v) התקשורת הזרה: נשיא בית המשפט המחוזי ת"א, השופט איתן אורנשטיין – הוא השופט החשוד בשוחד, מרמה, הפרת אמונים [4]
2. הנהלת בתי המשפט מעלימה את צווי איסור הפרסום – מתוך קונדסות במקרה הטוב
על פי התקשורת הממסדית, בתי המשפט הוציאו צווי איסור פרסום בשתי הפרשות הנ”ל – פרשת הוועדה למינוי שופטים והניידים של יו”ר לשכת עורכי הדין לשעבר אפי נוה, ופרשת העד כהן במשפט ניר חזיזה. מכיוון שצווי איסור פרסום חלים כביכול על כל תושבי מדינת ישראל, המבקש פנה לדוברת הנהלת בתי המשפט, עו"ד איילת פילו, בבקשה לקבלת העתקים של צווי איסור הפרסום. הפנייה הועברה ל"מבקרת פנים, מחוז ירושלים", הגב’ ארנה ישראלי. לאחר תכתובת הלוך ושוב, המבקש קיבל לבסוף את התשובה: “מאחר שאינך צד להליך, אנו אכן מנועים מלמסור פרטים אודות ההליך" (תמונה 1).  תשובה זאת נחזית כמעשה קונדס במקרה הטוב.

תמונה 1. תשובת הנהלת בתי המשפט מיום 29 לדצמבר, 2019, בעניין צווי איסור פרסום.
---
למיטב הבנתי לא הוצאו צווי איסור פרסום על צווי איסור הפרסום בשתי הפרשות הנ"ל, שכן עצם קיומם של צווי איסור הפרסום התפרסם בהרחבה בתקשורת.
תקנות בתי המשפט- עיון בתיקים (2003), תקנה 2(ב) אומרת:

כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין.

פסק הדין משנת 2009 של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש [בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ שר המשפטים] מוסיף ומפרש (תמונה 2):

תקנה 2(ב) מרחיבה את זכות העיון של הציבור ללא כל צורך בהגשת בקשה לבית המשפט. אולם זאת רק לגבי החלטות של בית המשפט, ורק לגבי אלה שאינן אסורות לפרסום על פי דין… [קו תחתון הוסף – יצ] 

תמונה 2. מתוך פסקה 6, פסק הדין משנת 2009 של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש - בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ שר המשפטים.
---
3. הנהלת בתי המשפט נחזית כמי שיצרה מצב בו אין דרך אפקטיבית לעיין בצווי איסור הפרסום – בשעה שהפרתם היא עבירה פלילית שדינה מאסר
תקנות בתי המשפט- עיון בתיקים (2003), תקנה 2(א) אומרת:

2(א) כל אדם ראשי לעיין ברשימת המשפטים שבמזכירות בית המשפט.

אולם בפועל, אין היום "רשימת משפטים" ביחס להליכי מתן צווי איסור פרסום נגישה לציבור הרחב במזכירויות בתי המשפט, וכן אין "רשימת תיקים" נגישה לציבור במערכת נט-המשפט (לפני התקנת מערכת נט-המשפט התנהלו “ספרי יסוד” מסוג זה).  לפיכך, הוקמו מכשולים ו/או נמנעת בפועל היכולת להגיש בקשות עיון בצווי איסור הפרסום הנ"ל (אף שהגשת בקשת עיון אינה נדרשת כלל על פי דין, כאמור לעיל).
פסק הדין משנת 2009 של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש [בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ שר המשפטים] מוסיף ומפרש את הציפיות ביחס לפרסום החלטות בתי המשפט, שאינן אסורות בפרסום על פי דין, במערכת נט-המשפט (תמונה 3):

חלוף הזמן הביא עמו גם שינוי מהותי בכל הנוגע לפרסום פסקי דין והחלטות של בתי המשפט כמו גם לנגישות אליהם, וכיום מתפרסמים רוב פסקי הדין וההחלטות של בתי המשפט השונים באתר האינטרנט של הרשות השופטת, כך שהם פתוחים לעיונו של כל אדם באופן שוטף, בכפוף למגבלות הדין.

תמונה 3. מתוך פסקה 6, פסק הדין משנת 2009 של נשיאת בית המשפט העליון דורית בייניש - בג"ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ שר המשפטים.
---
אולם החשש הברור הוא שככלל, צווי איסור הפרסום, שהם החלטות בתי המשפט, אינם מתפרסמים במערכת נט-המשפט-גישת הציבור, גם כשאין חל עליהם צו איסור פרסום על גבי צו איסור הפרסום. כלומר – צווי איסור הפרסום מועלמים בשיטתיות מגישת הציבור בניגוד לדין.
חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (1984), סעיף 70ג.(א) אומר:

70ג.   (א)  ציווה בית המשפט על איסור פרסום לפי סעיף 70(ד), (ה) או (ה1), רשאי מי שמעוניין בביטול האיסור, לרבות כלי תקשורת, להגיש לבית המשפט שנתן את הצו בקשה לביטולו…

החשש הברור הוא שמצב העניינים שתואר לעיל הופך את הגשת בקשות לביטול צווי איסור פרסום ע"י כל אדם מהציבור הרחב קשה ו/או בלתי אפשרית.
בעניין הפרת צווי איסור פרסום, חוק בתי המשפט [נוסח משולב] (1984), סעיף 70(ו) אומר:

(ו) העובר על הוראה מהוראות סעיף זה למעט סעיף קטן (ג), דינו - מאסר ששה חדשים;

העלמתם של צווי איסור הפרסום שלא כדין, כשהפרתם היא עבירה שדינה מאסר, מעלה חשש כבד של התנהלות שהיא טיפוסית לבתי משפט בלתי כשירים, שרירותיים  וגחמניים.
4. חשש ברור שצווי איסור הפרסום מפוברקים בדומה ל"תקלה המערכתית" שנחשפה בהליכי מתן צווי חיפוש ותפיסה וצווי מעצר
יתרה על כך, קיים חשש, שהליכי מתן צווי איסור הפרסום מתנהלים ללא תיקים וללא כל רישום מזכירותי. תמונה 4 מציגה העתק של צו איסור פרסום שניתן ע"י השופט אביים ברקאי, בית המשפט השלום ת"א, ביום 04 לנובמבר, 2019, כפי שהתפרסם בתקשורת.

תמונה 4.  צו איסור פרסום שניתן ע"י השופט אביים ברקאי, בית המשפט השלום ת"א, ביום 04 לנובמבר, 2019. [החצים האדומים הוספו -יצ]
---
על פני צו זה (בעניין החקירה השערורייתית של חברתו של ניר חפץ) לא נרשם כל מספר תיק בית המשפט (חץ אדום עליון בתמונה 4).  כמו כן,לשונה של חותמת האישור משובשת, חסרת תוקף ומשמעות לעניין האישור (“העתקה נכונה” במקום “העתק מתאים למקור”), והאישור אינו חתום (חץ אדום תחתון בתמונה 4).  לפיכך, מן הראוי לראות בצו הנ"ל כתב בית דין משובש.  כמו כן, קיים חשש ברור, שצו איסור הפרסום הנ"ל אינו חריג כלל. הראיות מראות, שצווי איסור פרסום מונפקים באופן דומה כשגרה בבית המשפט השלום ת"א ובבתי משפט אחרים ברחבי המדינה.
לכן, המצב מעלה חשש ל"תקלה מערכתית" בניהול הליכי מתן צווי איסור הפרסום בבית המשפט השלום ת”א ובבתי המשפט ברחבי המדינה. "תקלה מערכתית" דומה תועדה בעבר ע"י נציב תלונות הציבור על השופטים בהליכים למתן צווי חיפוש ותפיסה וצווי מעצר:
(i) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (316/18/שלום תל-אביב) מיום 11 ליולי, 2018, מצאה שהשופט עלאא מסארווה הוציא צווי חיפוש לקויים. [5]
(ii) החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים (17/341/שלום תל-אביב) מצאה "תקלה מערכתית, שהתגלתה בטיפול בית המשפט במתן צווי חיפוש ומעצר…", שכללה ניהול הליכים ללא תיקים בבית המשפט וללא כל רישום מזכירותי. [6]‬‬
יש לציין שניהול הליכים במתן צווי חיפוש ותפיסה, צווי מעצר, וצווי איסור פרסום, תוך קיום ההליך הראוי, הוא עניין "חוקתי" מהמעלה הראשונה.
5. השימוש הנרחב בצווי איסור פרסום, יחד עם העלמתם שלא כדין, מעלים חשש כבד להפרות הזכות להליך ראוי, משפט הוגן ופומבי, ולדיכוי חופש הביטוי, חופש העיתונות, וזכות הציבור לדעת
סקירות שונות אומרות שהשימוש בצווי איסור פרסום גבר בישראל בצורה חדה בשנים האחרונות.  לדוגמה, מאמרה של עורכת העיתונות הבכירה נועה לנדאו משנת 2016 אומר שמספר צווי איסור הפרסום עלה פי 3 ב-15 השנים הקודמות. מספרם מגיע למאות בשנה, והם ניתנים בהליכים במעמד צד אחד בלבד, כמעט באופן אוטומטי. [7]
במקרים רבים, צווי איסור הפרסום נחזים כניסיון להסתיר מהציבור פרשות המעלות חששות לגבי כשירותן וישרתן של רשויות החוק והמשפט בישראל.
השילוב של שימוש נרחב בצווי איסור פרסום, יחד עם הסירוב לפרסם את עצם קיומם והיקפם (גם כשאין צו איסור פרסום על עצם קיומו של צו איסור הפרסום), מעלה חשש כבד ביחס לדיכוי חופש הביטוי, חופש העיתונות, וזכות הציבור לדעת על ידי השופטים.
ב) המידע המבוקש
1. כל מסמך (שאינו חוק או תקנות), המתעד נהלים, הנחיות וכו’ - ביחס להליכים למתן צווי איסור פרסום בבית המשפט השלום ת"א בפרט, ו/או בבתי המשפט בכלל;
2. כל מסמך (שאינו חוק או תקנות), המתעד נהלים, הנחיות וכו’ - ביחס לניהול התיקים ורישום המסמכים בהליכים למתן צווי איסור פרסום, כולל בפרט רישום צווי איסור הפרסום עצמם במערכת נט-המשפט;
3.  כל מסמך (שאינו חוק או תקנות), המתעד נהלים, הנחיות וכו’ - המאפשרים לאדם מן השורה לקבל מידע מבתי המשפט בעניין צווי איסור פרסום במקרים בהם צווי איסור הפרסום עצמם אינם אסורים בפרסום על פי דין;
4. כל מסמך המתעד את שמו ותפקידו של זה שהורה ו/או אישר את יצירת חותמת האישור מס’ 577 של בית המשפט השלום ת”א, שלשונה משובשת - “העתקה נכונה"(תמונה 4,לעיל);
5. כל מסמך המתעד את שמו ותפקידו של האדם המחזיק היום כדין בחותמת האישור מס’ 577;
6. כל מסמך המתעד את שמו ותפקידו של זה שהורה על העברת חותמת האישור מס’ 577 לרשותו של האדם, המחזיק בה היום כדין;
7. כל מסמך המתעד את שמו ותפקידו של האדם המחזיק היום כדין בחותם בית המשפט השלום ת"א מס’ 576 (תמונה 4,לעיל);
8. כל מסמך המתעד את שמו ותפקידו של זה שהורה על העברת חותם בית המשפט השלום ת"א מס’ 576 לרשותו של האדם, המחזיק בו היום כדין.
III תשלום
אגרת בקשת חופש המידע שולמה באתר התשלומים הממשלתי, אישור תשלום: 94097404.
בברכה,
________________
דר' יוסף צרניק
ערנות לזכויות האדם-אל"מ (ע"ר 580654598)