2020-06-30 ערעור בעליון: לחשוף את החלטות השופטים בתיק נתניהו

  Joseph Zernik

ערעור בעליון: לחשוף את החלטות השופטים בתיק נתניהו

תיק מ"י נ' נתניהו רשום כתיק בלתי חסוי - "פתוח לציבור".  אולם השופטים מסתירים את הרוב המכריע של ההחלטות בתיק ללא כל בסיס בחוק. באיזו סמכות? מדוע ולמה? ומה הם מסתירים?
בערעור שהוגש אתמול בבית המשפט העליון נטען שהחלטת שופטי בית המשפט המחוזי י-ם למנוע את הגישה לעיון ברוב המכריע של ההחלטות בתיק חסרת סמכות ונוגדת את החיקוק המפורש ואת ההלכה המחייבת... פסקי דין של אהרן ברק ודורית ביניש הכריזו על הגישה לעיון "עקרון יסוד בכל משטר דמוקרטי... חוקתי על חוקי".. השופטים במחוזי י-ם גם לא סיפקו כל הנמקה של ממש להתנהלותם, מעבר לטענה על אבחנה מדומה בין "החלטות טכניות" ל"החלטות מהותיות". התנהלות שופטי בית המשפט המחוזי י-ם מעלה לכן תהיה ביחס ליחסם של השופטים עצמם ל"מהפכה החוקתית", ל"עקרונות חוקתיים", ול"זכויות חוקתיות"...
הערעור מסכם: "למנהיג הקיסרות הפרוסית, אוטו פון ביסמארק, דמות מיליטריסטית ואנטי-דמוקרטית, מיוחסת האמרה: "אם אתה אוהב חוק או נקניקיות – עדיף שלא תראה איך הם נעשים". אכילת נקניקיות היא עניין שהוא בחירתו של הפרט. אולם החוק והמשפט הם הכרח בחברה אזרחית מתוקנת. ולכן – הגישה השלטת בימינו, הן בדין בישראל, הן בזכויות האדם בחוק הבינלאומי, והן בדין בארה"ב היא שזכותו של הציבור לראות את "עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה" באופן שהמידע אודות התנהלות בית המשפט "יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית” . החשש הוא שבית המשפט קמא אימץ בהחלטתו את הגישה שזכותו של הציבור היא לראות רק את הנקניקייה העשויה, אך לא את דרך עשייתה."

קראו בבלוג: https://human-rights-alert.blogspot.com/2020/06/2020-06-30.html

 

להלן הערעור שהוגש אתמול בבית המשפט העליון

בבית המשפט העליון רע"א 4421/20

בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

המבקש:

דר’ יוסף צרניק, Human Rights Alert NGO

ת"ד 33407, תל-אביב

דוא"ל: 

פקס: 

המשיבים:

1. מדינת ישראל

באמצעות פרקליטות מחוז ירושלים (פלילי)

דוא"ל: 

2. בנימין נתניהו

באמצעות עו"ד עמית חדד

דוא"ל: 

3. שאול אלוביץ'

באמצעות עו"ד ג'קי חן

דוא"ל: 

4. איריס אלוביץ'

כנ"ל

5. ארנון מוזס

באמצעות עו"ד נוית נגב

דוא"ל: 

בקשת רשות ערעור

מוגשת בזאת בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 14 ביוני ומיום 17 ביוני, 2020, בת"פ 67104-01-20 מדינת ישראל נ נתניהו ואח', בהן נדחתה חלקית בקשת המבקש לעיין בכל ההחלטות שניתנו בתיק ואינן אסורות בפרסום על פי דין.

העתק ההחלטות מצ"ב כנספחים א' וב'.

ואלה נימוקי הבקשה:

קיצור מהלך העניינים

1. ביום 11 ביוני, 2020, הגיש המבקש בקשת עיון (נרשמה כבקשה מס' 41) בתיק שבנידון. בבקשה זו ביקש המבקש לעיין בכל ההחלטות שניתנו בתיק, שאינן אסורות בפרסום על פי דין. בבקשה גם צוין כי היא מוגשת בעל כורחו של מבקש העיון, שכן אין כל צורך להגיש בקשת עיון למימוש העיון בהחלטות ובפסקי דין, שאינם אסורים בפרסום על פי דין.

עיון בהחלטה האחרונה, שהתפרסמה עד אז במערכת נט-המשפט – גישת הציבור, מיום 8 ביוני, 2020, הראה שניתנה בבקשה מס’ 38. מתוך כך, ניתן היה להסיק בוודאות כמעט גמורה, שרובן של ההחלטות בתיק לא היו ואינן גלויות לציבור בכרטיסיית "החלטות בתיק" – ייתכן שאף 80-70% מההחלטות בתיק הנ"ל לא היו ואינן גלויות לציבור. זאת - למרות שהתיק אינו חסוי על פי דין, ומוגדר "פתוח לציבור".

2. ביום 14 ביוני, 2020, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי (נספח א'). ההחלטה מאשרת את טענת המבקש, שגישת הציבור במערכת נט-המשפט נמנעת ביחס לרוב ההחלטות בתיק בית המשפט קמא. יחד עם זאת, ההחלטה דוחה את בקשת העיון, בהחלטות שלא התפרסמו במערכת נט-המשפט גישת הציבור. ההחלטה בעיקרה דוחה את הבקשה לעיון בהנמקה שההחלטות שלא התפרסמו הן "החלטות טכניות".
3. ביום 17 ביוני, 2020, הגיש המבקש בקשה להבהרה ולהנמקה בעניין החלטה מיום 14 ביוני, 2020 (נרשמה כבקשה מס' 45). בבקשה זאת ביקש המבקש בין השאר להבהיר:

א) האם קיים איסור פרסום על פי דין ביחס ל"החלטות הטכניות" בתיק מדינת ישראל נ נתניהו ואח', שאינן מופיעות במערכת נט-המשפט-גישת הציבור?

ב) ככל שאין איסור פרסום על פי דין ביחס ל"החלטות הטכניות" בתיק הנ”ל, מהו הבסיס החוקי למניעת גישת הציבור ל"החלטות הטכניות"?

4. ביום 21 ביוני, 2020, ניתנה החלטת בית המשפט בעניין הבקשה להבהרה והנמקה (נספח ב'), האומרת בעיקרה:

"לאחר עיון בבקשה לא מצאנו מקום להיעתר לבקשה. לטעמנו ההחלטה מיום 14.06.2020 ברורה ולא נדרשת בעניינה הבהרה."

טיעוני המבקש

5. טעה בית המשפט קמא בדחותו את בקשת העיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין. אין להחלטתו זו של בית המשפט קמא בסיס בדין.
   תקנה 2(ב) לתקנות בתי המשפט ובתי הדין לעבודה (עיון בתיקים), התשס"ג-2003 קובעת:

"כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין".

6. יתרה מכך, בפסקה 6 לפסק דינה של הנשיאה ביניש בבג”ץ 5917/97 האגודה לזכויות האזרח נ שר המשפטים (2009), (פורסם בנבו), היא מוסיפה ומבהירה:

"תקנה 2(ב) מרחיבה את זכות העיון של הציבור ללא כל צורך בהגשת בקשה לבית המשפט, אולם זאת רק לגבי החלטות של בית המשפט, ורק לגבי אלה שאינן אסורות לפרסום על פי דין. התקנה קובעת כך:

"2. (ב) כל אדם רשאי לעיין בהחלטות שאינן אסורות לפרסום על פי דין."

חלוף הזמן הביא עמו גם שינוי מהותי בכל הנוגע לפרסום פסקי דין והחלטות של בתי המשפט כמו גם לנגישות אליהם, וכיום מתפרסמים רוב פסקי הדין וההחלטות של בתי המשפט השונים באתר האינטרנט של הרשות השופטת, כך שהם פתוחים לעיונו של כל אדם באופן שוטף, בכפוף למגבלות הדין.” [קו תחתון הוסף – י' צ']

כלומר - אין כל צורך להגיש בקשת עיון למימוש העיון בהחלטות ופסקי דין שאינם אסורים בפרסום על פי דין…

7. הן התקנות והן פסק הדין הנ"ל מבהירים ללא כל צל של ספק שכל אדם רשאי לעיין בכל ההחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין, ואף ללא כל צורך להגיש בקשה לבית המשפט למימוש עיון זה. לפיכך לא היה מוסמך בית המשפט קמא למנוע את מימוש העיון בהחלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין.
8. ההנמקה שסיפק בית המשפט קמא בפסקה 2 להחלטתו מיום 14 ביוני, 2020, אומרת:
   “ככלל, על הליך משפטי, ובכלל זה ההליך המתנהל בתיק הנוכחי, חל הכלל בדבר "פומביות הדיון", המעוגן בסעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה, ומכוחו, רשאים המבקשים ואחרים לעיין בהחלטות בית המשפט, אשר מתפרסמות לציבור מעת לעת.”
   סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה אומר:

“בית המשפט ידון בפומבי, זולת אם נקבע אחרת בחוק, או אם בית המשפט הורה אחרת לפי חוק.”

אולם בהחלטותיו מיום 14 ביוני ומיום 21 ביוני, 2020, אין בית המשפט קמא קובע שההחלטות, שבהן מנע את העיון, אסורות בפרסום על פי דין.
8. הנמקה נוספת שסיפק בית המשפט קמא בפסקה 2 להחלטתו מיום 14 ביוני, 2020, אומרת:
   “עם זאת, יש להבדיל בין החלטות מהותיות, שבעניינן קיימת חובת פרסום, לבין החלטה טכנית, שברגיל ניתנת בפתקית, ושבעניינה אין חובת פרסום.”
9. אין עיגון בדין להבחנה שהקים בית המשפט קמא בין החלטות "מהותיות" להחלטות "טכניות". יתרה מכך, בית המשפט העליון אינו נוהג על פי האבחנה הנ"ל בין "החלטות מהותיות" לבין "החלטות טכניות". בית המשפט העליון מפרסם את כל החלטותיו שאינן אסורות בפרסום על פי דין, בין אם הן "מהותיות" ובין אם הן "טכניות", ובכללן סדרה ארוכה של החלטות שכל תוכנן מילה אחת: "כמבוקש".
10. ספק אם האבחנה הנ"ל בין החלטות "מהותיות" לבין החלטות "טכניות" תואמת את הרציונל של זכות העיון ותכליתה האובייקטיבית ו/או הסובייקטיבית. "החלטות טכניות" רבות נוגעות לסדרי הדין, ולכן חשיבותן רבה לעניין קיום הזכות להליך ראוי בהליך הפלילי, ומתוך כך - לאמון הציבור בהתנהלות ההליך באופן התואם את הזכות להליך ראוי.
11. בפסקה 17 לפסק דין האגודה לזכויות האזרח הנ"ל, הנשיאה דורית ביניש מכריזה, שהגישה לעיון היא חלק מעקרון "חוקתי, על-חוקי", ומנמקת שהגישה לעיון היא חלק בלתי נפרד מעקרון פומביות הדיון. יתרה מכך, עקרון פומביות הדיון הוא ערובה מרכזית לכשירותו וישרתו של בית המשפט ואמון הציבור בבית המשפט:

“עקרון פומביות הדיון הוא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. הוא בעל מעמד חוקתי על-חוקי בשיטתנו המשפטית, ועל חשיבותו ומרכזיותו אין חולק… בשמירתו של עקרון פומביות הדיון "טמונה, כידוע, אחת הערובות העיקריות לתקינותו של ההליך המשפטי, הן בתחום עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה, והן בתחום מראית פני הצדק קבל עם ועדה..." (דברי השופט מצא בע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל, פ"ד מה(2) 444, 450 והאסמכתאות שם (1991) (להלן: עניין וילנר)). "פומביות הדיון היא מעיקרי היסוד של עשיית משפט צדק" (דברי השופט צ' ברנזון בע"א 550/75 מורלי נ' בגון, פ"ד ל(2) 309, 315-314 (1976)). דיון פומבי מהווה סימן היכר לשיטה משפטית בחברה דמוקרטית, הפותחת את שעריה ומזמינה את כלל הציבור להיחשף לפעולותיה, ללמוד אותן, להעריך אותן ולהעבירן תחת שבט הביקורת (ראו בש"פ 2484/05 פרי נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 18.7.2005)). עקרון פומביות הדיון נועד להבטיח, כי המידע על אודות ההתרחשויות באולם בית המשפט ועל אודות פעולותיה של הרשות השופטת יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית. לפיכך, יש לראות בעקרון פומביות הדיון תנאי הכרחי לתקינותה של מערכת המשפט כולה ולהבטחתו של אמון הציבור בה, ומכאן החשיבות שיש לייחס לאופן מימושו הלכה למעשה (ראו גם בג"ץ 258/07 ח"כ זהבה גלאון נ' ועדת הבדיקה הממשלתית לבדיקת אירועי המערכה בלבנון ([פורסם בנבו], 6.2.2007), בפסקאות 7-6 לחוות דעתי (להלן: עניין גלאון).”

13. פסק דינו של הנשיא אהרן ברק בג"ץ 1435/03 פלונית נ' בית הדין למשמעת של עובדי המדינה בחיפה, פ"ד נח(1) 529 (2003) דן בין השאר בגישה לעיון בפרוטוקולים. בפסקה 7 לפסק הדין הנ"ל, גם הנשיא ברק מכריז, עוד קודם לכן, שהגישה לעיון היא חלק מעקרון שהוא במעמד של נורמה חוקתית:

"פומביות הדיון היא עקרון יסוד של כל משטר דמוקרטי. היא בעלת מעמד חוקתי^-על^-חוקי (ראו: סעיף 3 לחוק-יסוד: השפיטה וכן רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס [1]). אין דיוני סתר; הכול גלוי לעין השמש. עיקרון זה קשור בזכות הגישה לבית^-המשפט. חרף הקשיים המעשיים העשויים להתעורר הכלל הוא פומביות. החריג הוא היעדר פומביות (ראו ש' לוין תורת הפרוצדורה האזרחית – מבוא ועקרונות יסוד [17], בעמ' 64; ראו עוד בע"פ 353/88 וילנר נ' מדינת ישראל [2], בעמ' 451-450). בעזרתו "...נשמר אמונו של הציבור ברשות השופטת..." (בש"פ 2794/00 אלוני נ' מדינת ישראל [3], בעמ' 369). עקרון יסוד זה חל על בתי^-המשפט בפעולתם (סעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט)). הוא חל גם על בתי^-הדין המשמעתיים הפועלים מכוחו של חוק שירות המדינה (משמעת), תשכ"ג-1963 (סעיף 41 לחוק; להלן – חוק שירות המדינה).” [הדגשה במקור – י' צ']

כלומר, הדין בישראל רואה בגישה לעיון עקרון חוקתי שהוא חלק מעקרון פומביות הדיון הקבוע בחוק-יסוד: השפיטה.

פסק הדין הנ"ל בפרשת פלונית ניתן בעיצומה של "המהפכה החוקתית" [¹], והוא עוסק בין השאר בגישה לפרוטוקולים בבית דין משמעתי. על פי הדין בישראל (תקנות העיון ובג"ץ האגודה הנ"ל), הגישה לעיון בפרוטוקולים אינה כלולה בהרשאה לגישה האוניברסלית, האוטומטית, החלה על החלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין. יחד עם זאת, בפסק הדין בפרשת פלונית הנשיא אהרן ברק (בפסקאות 14-10 לפסק דינו) והשופטת דליה דורנר (בפסק דינה) דנים בפירוט בהתנגשות שבין העיקרון החוקתי של הגישה לעיון לבין הזכות החוקתית לפרטיות של הנאשם, באיזונים הנדרשים ובמבחנים המתאימים לבדיקת התנגשות מסוג זה. שניהם מגיעים בדרכים שונות לאותה מסקנה: העיקרון החוקתי של פומביות הדיון, ובכללו הגישה לפרוטוקולים, גוברים במקרה שלפניהם על הזכות החוקתית לפרטיות.

לעומת זאת, במקרה שלפנינו, בית המשפט קמא לא הציג כל התנגשות עם זכות חוקתית ו/או עקרון חוקתי כלשהם (או אפילו נורמה חוקית כלשהי, שאינה חוקתית) כעילה להחלטתו, הפוגעת בעקרון החוקתי של פומביות הדיון, בחיקוק המפורש ובהלכה המחייבת בעניין ההרשאה לגישה, האוניברסלית והאוטומטית, החלה על החלטות שאינן אסורות בפרסום על פי דין.

לפיכך, החלטתו של בית המשפט קמא נחזית כהתעלמות חסרת פשר מעקרונות חוקתיים, והיא עלולה לערער את אמון הציבור בתקפותה של "המהפכה החוקתית".

14. החוק הבינלאומי, לעומת זאת, כולל את פומביות הדיון וגישת הציבור לעיון בכתבי בית דין כחלק מזכויות האדם. סעיף י’ להכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם (1948), אומר:

"כל אדם זכאי, מתוך שוויון גמור עם זולתו, למשפט הוגן ופומבי של בית דין בלתי תלוי וללא משוא פנים בשעה שבאים לקבוע זכויותיו וחובותיו ולברר כל אשמה פלילית שהובאה נגדו.”

לפיכך, על פי זכויות האדם בחוק הבינלאומי, זכות העיון, בין ע"י צד בהליכים ובין ע"י הציבור, היא בעיקרה זכות פרטית – אינדיבידואלית – של הנאשם או הנתבע בהליך משפטי. תכליתה להבטיח לנתבע ו/או לנאשם משפט הוגן ושוויון בפני החוק.

15. גם הדין בארה"ב רואה בגישה לעיון זכות חוקתית. שם, זכות זאת כוללת לא רק את ההחלטות השיפוטיות, אלא גם את כל הכתבים בתיק, שאינם אסורים בפרסום על פי דין. בפסקה 10 לפסק דין בעל חשיבות היסטורית של בית המשפט העליון של ארה"ב בעניין קלטות הנשיא ניקסון - Nixon v. Warner Communications, Inc., 435 U.S. 589, 1978 - השופט לואיס פאוול [Justice Lewis F. Powell Jr] אומר:

“It is clear that the courts of this country recognize a general right to inspect and copy public records and documents, [Footnote 7] including judicial records and documents. [Footnote 8] In contrast to the English practice, see, e.g., Browne v. Cumming, 10 B. & C. 70, 109 Eng.Rep. 377 (K.B. 1829), American decisions generally do not condition enforcement of this right on a proprietary interest in the document or upon a need for it as evidence in a lawsuit. The interest necessary to support the issuance of a writ compelling access has been found, for example, in the citizen's desire to keep a watchful eye on the workings of public agencies, see, e.g., State ex rel. Colscott v. King, 154 Ind. 621, 621-627, 57 N.E. 535, 536-538 (1900); State ex rel. Ferry v. Williams, 41 N.J.L. 332, 336-339 (1879), and in a newspaper publisher's intention to publish information concerning the operation of government, see, e.g., State ex rel. Youmans v. Owens, 28 Wis.2d 672, 677, 137 N.W.2d 470, 472 (1965), modified on other grounds, 28 Wis.2d 685a, 139 N.W.2d 241 (1966)…”

כלומר, על פי הדין בארה"ב, זכות העיון היא זכות המוכרת עוד כחלק מהחוק המקובל, והיא מעוגנת "ברצונו של האזרח לשמור עין פקוחה על עבודתם של הרשויות הציבוריות". "הרשויות הציבוריות" לעניין זה כוללות כמובן את בתי המשפט עצמם.

מעבר לכך, בית המשפט העליון של ארה"ב דן בפסקאות 28-23 לפסק הדין הנ"ל בעיגונה של זכות זאת במגילת הזכויות [Bill of Rights]: בתיקון הראשון לחוקה – חופש העיתונות, ובתיקון השישי לחוקה – הזכות למשפט פומבי.

כלומר, על פי הדין בארה"ב הזכות לעיין ולהעתיק החלטות שיפוטיות היא לא רק זכות אינדיבידואלית של הנאשם או הנתבע, אלא גם זכות קבוצתית של הציבור כולו.

16. למנהיג הקיסרות הפרוסית, אוטו פון ביסמארק, דמות מיליטריסטית ואנטי-דמוקרטית, מיוחסת האמרה: "אם אתה אוהב חוק או נקניקיות – עדיף שלא תראה איך הם נעשים". אכילת נקניקיות היא עניין שהוא בחירתו של הפרט. אולם החוק והמשפט הם הכרח בחברה אזרחית מתוקנת. ולכן – הגישה השלטת בימינו, הן בדין בישראל, הן בזכויות האדם בחוק הבינלאומי, והן בדין בארה"ב, כמפורט לעיל, היא שזכותו של הציבור לראות את "עשיית הצדק ובירור האמת, הלכה למעשה" (פסק דינו של השופט מצא ע"פ 358/88 וילנר נ מדינת ישראל פ"ד מה (2) 450-444 (1991), באופן שהמידע אודות התנהלות בית המשפט "יהיה גלוי לציבור ויאפשר שקיפות, פתיחות וביקורת ציבורית” (פסקה 17 לפסק דינה של הנשיאה ביניש בפס”ד האגודה הנ”ל).
    החשש הוא שבית המשפט קמא אימץ בהחלטתו את הגישה שזכותו של הציבור היא לראות רק את הנקניקייה העשויה, אך לא את דרך עשייתה.

לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד ליתן למבקש רשות ערעור ואף לדון בבקשה כבערעור עצמו ולהתיר למבקש לעיין בכל ההחלטות בת"פ 67104-01-20 מדינת ישראל נ נתניהו ואח', שאינן אסורות בפרסום על פי דין.

29 ביוני 2020

יוסף צרניק, Human Rights Alert NGO

המבקש

1Aharon Barak A Constitutional Revolution: Israel's Basic Laws, Yale Law Faculty Scholarship Series (1993) https://digitalcommons.law.yale.edu/fss_papers/3697/