החלטת נציב תלונות הציבור על השופטים השו’ (בדימוס) אליעזר גולדברג 88/12/מחוזי תל אביב (31.5.2012) בפרשת הפברוקים של כב’ השו’ ורדה אלשיך
כשפרשת הפברוקים של השופטת ורדה אלשיך התפוצצה בשנת 2011 (כשנה לאחר הכנסת מערכת נט המשפט לשימוש בבתי המשפט), היא נחשבה לפרשת השחיתות השיפוטית החמורה ביותר בתולדות המדינה. בינתיים הייתה פרשת הבורדל בוועדה למינוי שופטים, ופרשת אלשיך כמעט נשכחה. אחד ההיבטים החשובים של הפרשה הוא הפירוט הטכני ביחס למערכת נט המשפט, המובא בהחלטת נציב תלונות הציבור על השופטים בפרשת ורדה אלשיך. אסור לקחת כל מילה כאמת, כיוון שמקור מרכזי של הנציב היה עו"ד ברק לייזר - היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט. ובכל זאת, ההחלטה היא קריאת חובה לכל עורך דין שמופיע בבתי המשפט בישראל. המצב בו עורכי דין אינם מבינים גם היום איך המערכת פועלת (כי הנהלת בתי המשפט והשופטים מסתירים את הפרטים), הוא ליקוי מרכזי בכשירות בתי המשפט בישראל.
בעולם מתוקן, מעשיה של כב' השו' ורדה אלשיך נחשבים לעבריינות חמורה. כמו כן - בעולם מתוקן, מעשים אלה אינם חוסים תחת החסינות שיפוטית. מעשים אלה נחשבים ל"התנהגות חוץ-שיפוטית", ולכן אינם חוסים תחת החסינות. ואכן, כל פרשנות שתמצא שעבריינות היא חלק מהתנהלות שיפוטית היא מופרעת בעליל.
אולם במדינת ישראל המציאות היא אחרת. בכל תולדות המדינה לא הורשע אף שופט בעבירות שחיתות על כס המשפט. מועמדים מתאימים יש בשפע. המסקנה המתבקשת היא שבישראל השופטים המציאו לעצמם אי-ענישה [impunity] בגין עבריינות.
אין הדברים אמורים ב"חסינות". חסינות היא מכשיר חוקי. מדובר ב"אי-ענישה", תופעה קרימינולוגית, שיא טיפוסית לשחיתות שלטונית.
כב' השו' ורדה אלשיך היא אחת המועמדים הבולטים/המועמדות הבולטות להעמדה לדין בגין שחיתות על כס המשפט. אבל בסוף הפרשה, השו' ורדה אלשיך לא חויבה אפילו להתנצל. והיא המשיכה לפברק כטוב בעיניה, ונתפסה שוב ושוב...
להלן ההחלטה עם נספחיה. לקריאה נוחה, הקלק על התמונה והיא תיפתח בלשונית חדשה.
No comments:
Post a Comment